רע"פ 6443/13 מחמד עבד אלג'ני נ. מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה י

1.

בשנת 2010, הוציאה ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז ירושלים צווי הריסה מינהליים, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 238א(ב1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ) , ביחס לשישה מבנים הממוקמים בכפר וולג'ה. יצוין כי הכפר וולג'ה מצוי מדרום לעיר ירושלים, בסמוך לגן החיות התנ"כי. חלקו הצפוני של הכפר מצוי בתחום שיפוטה המוניציפאלי של ירושלים, ואילו חלקו הדרומי מצוי באזור. ששת המבנים שבמוקד הבקשה שלפניי נמצאים בצדו הישראלי של הכפר.

2.

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי ) דחה בקשות שהוגשו מטעם המבקשים לביטול הצווים. בית המשפט קבע כי לא מתקיימות העילות הקבועות בדין המצדיקות ביטול צו הריסה מינהלי. נמצא כי ששת המבנים נבנו שלא כדין, ללא היתר בנייה, ולכן אין עילה לביטול הצווים לפי סעיף 238א(ח)(1) לחוק. עוד נקבע כי הוכח כי בניית המבנים ואכלוסם לא הסתיימו במועד הקובע, ולכן אין עילה לביטול הצווים לפי סעיף 238א(ח)(2) לחוק. בצד האמור, נדחו טענות שונות שהעלו המבקשים ביחס לפגמים בהוצאת הצווים. בפרט, נדחתה טענת המבקשים שלפיה הצווים הוצאו בחוסר סבירות וחוסר הגינות, ולכן יש לבטלם בשל "הגנה מן הצדק" בשל אי קידום הליכי תכנון בכפר וולג'ה מצד הרשויות. בית המשפט לעניינים מקומיים פסק כי היעדר תכנון אינו מהווה עילה לביטול צו הריסה מינהלי, והפנה לפסיקת בית משפט זה בנדון.

3.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן ) דחה את ערעור המבקשים. בצד דחיית הטענות "הקלאסיות" הנוגעות לביטול צו הריסה מינהלי, נדחו גם טענות ההגנה מן הצדק שהעלו המבקשים. בית המשפט ציין כי לא נסתרה טענת המבקשים כי אין באזור תכנית תקפה, ואין כל הליך תכנוני למקום. עוד ציין בית המשפט כי צודקים המבקשים

בטענתם כי חובה על הרשויות לדאוג למתן שירותים לתושבים, לרבות שירותים הנוגעים לתכנון האזור, וכי "הזנחתם" על ידי הרשויות פוגעת בהם קשות. עם זאת, נמצא כי אין בכך כדי "להצדיק, לקבל, להתעלם או לאשר בנייה לא חוקית". בית המשפט המחוזי הפנה אף הוא לפסיקתו של בית משפט זה בנדון, וקבע כי אין לאפשר לבניה בלתי חוקית לעמוד על תילה, אף אם כשלו הרשויות בתכנון האזור. בית המשפט ציין כי ביצועם של צווי הריסה שיפוטיים שהוצאו ביחס למבנים אחרים בכפר וולג'ה נדחו בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ (מחוזי י-ם) 9083/05, כדי לאפשר התקדמות בהליכי התכנון. עם זאת, נמצא כי בענייננו – מכיוון שמדובר בצווי הריסה מינהליים שכל מטרתם היא ביצוע מהיר כדי למנוע קביעת עובדות בשטח, דהיינו למנוע השלמת המבנים ואיכלוסם – דחיית ההריסה בשנים נוגדת את מטרות ההליך, שכן ניתן להניח כי הדחייה תנוצל להשלמת בניית המבנים ולאכלוסם, ובכך תסוכל מטרתם של הצווים.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לדברי המבקשים, הוצאת צווי הריסה מינהליים ביחס לבתים בצדו הישראלי של הכפר וולג'ה, במצב שבו הרשויות מעולם לא קידמו הליכי תכנון בכפר – איננה סבירה. לשיטת המבקשים, הרשויות זנחו את חובתן לדאוג לקידום הליכי התכנון בכפר וולג'ה, שנותר ללא תכנון המאפשר בנייה. עוד נטען כי העירייה אינה מספקת שירותים לתושבי הכפר, שנמצא מצדה המזרחי של גדר ההפרדה, למעט – כטענתם – "שירותי הריסת בתים". בנסיבות אלה, הוצאת צווי הריסה מינהליים אינה סבירה, ואף עומדת להם טענת הגנה מן הצדק.

5.

המשיבה מתנגדת לבקשה וסבורה כי אין עילה למתן רשות ערעור. לדבריה, כבר נפסק כי היעדר תכנון על-ידי הרשויות אינו מונע אכיפה, וכי אין בכך משום עילה לביטול צו הריסה מינהלי. לפיכך, אין הבקשה דנן מעלה שאלה משפטית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". גם לגופם של דברים, סומכת המשיבה את ידיה על פסיקת בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי. המשיבה מציינת כי אין היתכנות תכנונית ל"הכשרת" המבנים נושא הבקשה. תכנית שהגישו תושבי הכפר שנועדה, בין היתר, להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית, נדחתה על-ידי רשויות התכנון. זאת, בין היתר, משום שבמסגרת תכנית המתאר החדשה לירושלים (שטרם אושרה ועודנה עומדת לפני הפקדה) סימנה הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים את המקרקעין נושא הבקשות לייעוד של שטח פתוח אשר לא יותר בו בינוי. המשיבה מוסיפה כי הקושי התכנוני מתחדד ביחס לארבעה מבין המבנים שנבנו בקרבת מכשול קו התפר, בניגוד להוראה בתכנית המתאר המחוזית 30/1 שלפיה נדרש אישור מטעם שר הבטחון להפקדת תכנית בתחום רצועת 120 מ' מן המכשול.

6.

לאחר בחינת הבקשה ותשובת המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה למתן רשות ערעור. כידוע, רשות ערעור תינתן במשורה, כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלה המשפטית שמעלים המבקשים כבר נידונה והוכרעה בבית משפט זה, ולכן אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור. ב רע"פ 2885/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' דכה

(22.11.2009) (להלן: עניין דכה ) נקבע כי היעדר תכנון אינו עילה לביטול צו הריסה מינהלי (ראו גם רע"פ 1048/05 אבו סנינה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתו"ב ירושלים (7.3.2005) (להלן: עניין אבו סנינה )). בעניין דכה צוין כי "בניה בלתי חוקית, גם במקום שיש בו קשיים לעניין היתר בניה, היא רתימת העגלה לפני הסוסים. אין לבעל נכס זכות מוקנית להיתר בניה בהיעדר תב"ע המאפשרת זאת" (ראו גם: רע"פ 3034/13 לוי נ' מדינת ישראל (5.5.2013)) .

7.

אמנם,

טענות המבקשים בנוגע למצב התכנוני בחלקו הישראלי של הכפר וולג'ה מעוררות לכאורה שאלה, אך שוכנעתי כי ההליך לביטול צו הריסה מינהלי אינו ההליך המתאים לבחינתה. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לתשובת המשיבה, בשנת 2007 הוגשה מטעם "העמותה לקידום הכפר וולג'ה" תכנית מתאר מס' 12062 שנועדה, בין היתר, להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית בצדו הישראלי של הכפר (להלן: תכנית 12062 ) . תכנית זו נדחתה בהחלטת הוועדה המחוזית ביום 17.2.2009. עררם של שלושה חברי הוועדה המחוזית על החלטה זו נדחה ברוב דעות על-ידי ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה ביום 30.7.2009. ועדת המשנה לעררים מצאה כי מוקדמת השעה לקיים דיון בתכנית המוצעת, הואיל וטרם הוכרע ייעוד השטח כולו על-ידי המועצה הארצית (במסגרת הדיון בתכנית המתאר המחוזית החדשה שעומדת לפני הפקדה). נקבע כי ככל שלא תתקבל במועצה הארצית החלטה השוללת במפורש היתכנות בינוי למגורים בחלקו הישראלי של הכפר וולג'ה, יומלץ על קיום דיון נוסף בוועדה המחוזית לגבי תכנית עתידית אפשרית להסדרת הנושא. כלומר, תכנית 12062 נדחתה אמנם, אך הושארה אפשרות לבחינה מחודשת של הנושא לאחר אישור תכנית המתאר החדשה לירושלים. השאלות התכנוניות שנדונו במסגרת הליכים אלו וההכרעות בהן אינן עומדות להכרעה במסגרת ההליך הנוכחי, וממילא לא הועלו טענות בנדון. ככל שעולה מן הבקשה שלפניי, על ההחלטה בנוגע לדחיית תכנית 12062 לא הוגשה עתירה מינהלית. בנוסף, לא הוגשה מטעמם של המבקשים תכנית אחרת לשינוי המצב התכנוני כדי "להכשיר" את המבנים נושא הצווים. בנסיבות אלה, על רקע ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין דכה , ומשלא תלוי ועומד בשלב הנוכחי הליך תכנון או רישוי כלשהו להכשרת הבנייה, אין עילה לפי האמות המידה המקובלות – בשלב זה – ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי בשאלת תקפו של צו ההריסה המינהלי. אין באמור משום נקיטת עמדה בהתייחס להליכי תכנון עתידיים, ככל שיינקטו. טענות תושבי וולג'ה בהליכים כאלה שמורות להם, וככל שתהיה עילה לכך, גם בהליכים משפטיים באפיק המינהלי.

הבקשה נדחית אפוא.

עיכוב הביצוע שעליו הוריתי בהחלטתי הקודמת יפקע ביום 9.3.2014.