רע"פ 1054/07 צמרת אויאשן 1988 בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

מבקש 2 כיהן כמנהלה של מבקשת 1, חברה העוסקת במכירת ציוד בטחוני, והחזיק במחצית ממניותיה. בכתב-אישום שהוגש נגד המבקשים לבית-משפט השלום בתל אביב–יפו נטען, כי במהלך השנים 1994-1997 הם הגישו לרשויות המס דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות על יסוד חשבוניות פיקטיביות. כן נטען, כי המבקשים השמיטו מן הד"וחות השנתיים הכנסה, וניכו מס תשומות שלא כדין. בגין מעשים אלו, יוחסו למבקשים עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך, הגשת דו"ח הכולל ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר, לפי סעיפים 117(ב)(4), 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: חוק המע"מ), ועבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, השמטת הכנסה מתוך דו"ח, והשמטת הכנסה תוך שימוש בעורמה, לפי סעיפים 220(1)(4)(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.

2.

המבקשים כפרו בעובדותיו של כתב-האישום, ובמהלך משפטם העיד מטעם המשיבה עד המדינה צדוק לוי, בעליה של אחת החברות אשר הנפיקה את החשבוניות הכוזבות עבור המבקשים (חברת בילאור בע"מ), ומעורבים נוספים בפרשה. על יסוד הראיות שהובאו בפניו הרשיע בית-המשפט את המבקש בעבירות שעניינן מסירת מסמך הכולל ידיעה כוזבת וניכוי מס תשומות שלא כדין. מאידך, זוכו המבקשים מן העבירות לפי סעיפים 117(ב) ומשלוש עבירות לפי סעיפים 117(א)(3) ו-117(ב)(4) לחוק המע"מ, הואיל ולא הוכח היסוד הנפשי. כפועל יוצא, זוכו המבקשים גם מן העבירות לפי פקודת מס הכנסה. בגין כל אלה, נגזרו למבקש עשרה חודשי מאסר על תנאי והוא חויב לשלם קנס בסך 50,000 ש"ח, ואילו על מבקשת 1, שאותה עת החלה בהליכי פירוק, הושת קנס בסך 2,500 ש"ח.

3.

המבקשים מזה והמשיבה מזה ערערו על פסק הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קיבל את מרבית טענותיה של המשיבה כנגד זיכויים של המבקשים, וקבע כי גם אם נחיל בעניינם את תיקון 20 לחוק מע"מ – הקובע כי לעבירה לפי סעיף 117(ב) נדרשת "מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס" – הרי שבמקרה דנא התקיים יסוד נפשי זה. נקבע, כי מבקש 2 קיבל את החשבוניות מתוך ידיעה כי מי שהוציאן לא ביצע את העבודה בפועל, ובהתנהלות זו כשלעצמה יש כדי ללמד על הכוונה הגלומה בה. עוד נקבע, כי את קיומו של היסוד הנפשי ניתן להוכיח גם על ידי שימוש בהלכת הצפיות, שכן מבקש 2 צפה, בהסתברות קרובה לוודאי, כי שימוש בחשבוניות כוזבות יוביל להשתמטות מתשלום מס, צפייה שכמוה ככוונה של ממש. משנקבע כי המבקשים ניכו מס תשומות שלא כדין, נמצא כי הדבר מקטין מניה וביה את ההכנסה החייבת במס, ולפיכך הורשעו המבקשים גם בעבירות שיוחסו להם על פי פקודת מס הכנסה. בד בבד, התקבל ערעורם של המבקשים בנוגע ל-10% מסך החשבוניות אשר הוצאו על ידי אחת מן החברות, המשקפות עסקאות אמת שנערכו בין הצדדים. בגין כל אלה, נגזרו למבקש 2 עשרה חודשי מאסר בפועל, והקנס שהושת עליו הועמד על 150,000 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שבפני, בה עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער על פסק-דינו של בית-משפט קמא מן הטעמים הבאים: סעיף 117(ב)(4) לחוק המע"מ בוטל במסגרת תיקון 20, ולפיכך לא ניתן להרשיעם בעבירה זו; שגה בית-משפט קמא עת הרשיעם בעבירה שונה – סעיף 117(ב)(5) – שלא הייתה קיימת בעת ביצוע העבירות; אין להפעיל בעניינם את הלכת הצפיות; המבקשים הורשעו בעבירות לפי פקודת מס הכנסה ללא שקדם לכך דיון מעמיק באופיין השונה והייחודי לעומת העבירות לפי חוק מע"מ; ועוד שורת טענות אשר נדונו בפני ערכאות קמא.

5.

אין בידי להיעתר לבקשה זו. כידוע, רשות לערעור שני ניתנת מקום שענינו של המבקש מעורר שאלות, בעיקר משפטיות, להן עשויה להיות השלכה רחבה על בעלי דין רבים. לא זה המצב בעניינם של המבקשים שבפני. אף שהם טרחו לשוות לבקשתם צביון כללי הצופן בחובו שאלות משפטיות עקרוניות, בפועל עוסקת הבקשה בשאלות של עובדה ומשפט המתייחסות לעניינם הפרטני, ובו בלבד. יתר על כן, הלכה פסוקה בדיני המס היא כי אדם המסתמך על חשבונית שאינה משקפת עסקת אמת לניכוי תשומות, מתכוון להקטין בדרך זו, שלא כדין, את סכום המע"מ שעליו לשלם, ובכך יש משום כוונה להתחמק מתשלום מס (ראו דבריו של השופט א' מצא בפסק-הדין ברע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן (בפירוק) , לא פורסם, ניתן ביום 25.3.04). משכך הם פני הדברים, אינני סבור כי נפלה שגגה בפסק-הדין של ערכאה קמא אשר מצדיקה ליבון בפני ערכאה שלישית, וזו גם השקפתי באשר לטענה בדבר הרשעה בסעיף שאינו קיים עוד בספר החוקים. סוגיה אחרונה זו נבחנה בידי שתי ערכאות, ובכך די.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.