פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10945/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. יגיל שירותי שמירה ונקיון (1997) בע"מ
2. שמואל כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של
בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.11.07 ב-ע"פ 40033/07 וב-ע"פ
40036/07 שניתן על ידי כבוד סגן נשיא צ' סגל והשופטים: י' שפירא ו-י' נועם
בשם המבקשים:
עו"ד י' קסטל
החלטה
חברת יגיל שירותי שמירה וניקיון (1997) בע"מ (להלן: החברה), ומר שמואל כהן (להלן: המבקש) אשר היה בתקופה הרלוונטית מנהלה הפעיל (להלן ביחד: המבקשים), הועמדו לדין בבית משפט השלום בירושלים (פ 1626/03) בגין 23 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף), וכל זאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף.
לפי הנטען בכתב האישום, בתקופה שבין מאי 1999 ועד ינואר 2001 קנתה החברה, באמצעות המבקש, מסמכים שונים הנחזים להיות חשבוניות מס, מעוסקים שונים, מבלי שנעשתה או שהייתה כוונה לעשות עסקה בגינם. על פי כתב האישום בדיווחים החודשיים למנהל מס ערך מוסף ניכתה החברה, באמצעות המבקש, בספרי החשבונות שלה את החשבוניות הפיקטיביות שלא כדין.
ביום 9.11.2006 הרשיע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רומנוב) את המבקשים בכל 23 העבירות המיוחסות להם.
ביום 21.11.2006 גזר בית המשפט על החברה קנס בסך 10,000 ש"ח. על המבקש גזר בית המשפט עונש של ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 10,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.
על פסק הדין הנ"ל ערערו הן המבקשים והן המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40033/07 וע"פ 40036/07). המבקשים ערערו על הכרעת הדין, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש שהוטל על המערערים.
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' שפירא ו-י' יורם) דחה את הערעור לעניין הכרעת הדין בקובעו כי אינו מוצא מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט השלום, וכי צדק בית משפט השלום בקביעותיו ובמסקנות אליהן הגיע, ואשר התבססו על
רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ פ"ד נח(4) 439 (להלן: הלכת ת'ורגמן). לעניין ערעור המשיבה על קולת העונש קבע בית המשפט כי דין הערעור להתקבל, וכי אין מנוס אלא להטיל על המבקש מאסר בפועל ולהגדיל את שיעור הקנס שהושת עליו. בית המשפט התייחס לחומרתן של עבירות המס שבוצעו, וכי ראוי להטיל על עבירות אלו עונשי מאסר בפועל בצד קנסות כבדים, וגזר על המבקש שבעה חודשי מאסר בפועל, וכן הגדיל את הקנס שהוטל עליו ל-50,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענים המבקשים כי הלכת תורג'מן מעוררת קושי אצל שופטים ומלומדים וכי יש מקום לבחון אותה מחדש. לשיטתם, הם לא שלשלו לכיסם אגורה מכספי המע"מ, ולפיכך אין לראות בהם כפי שפעלו במטרה להתחמק מתשלום מס. עוד טוענים המבקשים כי יש לתת להם רשות ערעור גם לאור הפער המשמעותי בין העונש שנגזר עליהם בבית משפט השלום, לבין זה שנגזר עליהם בערכאת הערעור.
מנגד טוענת המשיבה כי העובדה שהמבקשים אינם מסכימים עם הלכת תורג'מן אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור. וכי בא כוח המבקשים אינו מביא כל תמיכה לגבי הקושי שמעוררת הילכת תורג'מן בפסיקה. עוד טוענת המשיבה כי בנוגע לטענות המבקשים בנוגע לעונש, הרי שבקשה להקלה בעונש אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקשים, לא מצאתי בבקשתם כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור, ומסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. הלכת תורג'מן קובעת באופן ברור כי אדם המסתמך על חשבונית שאינה משקפת עסקת אמת לניכוי תשומות, מתכוון להקטין בדרך זו, שלא כדין את סכום המע"מ שעליו לשלם (ראו רע"פ 1054/07 צמרת אויאשן 1988 בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.2.2007). הלכה זו מגובה בפסיקה ארוכת שנים של בית משפט זה ואין מקום לדון בה מחדש (ראו רע"פ 5718/05 אוליבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2005)).
לבסוף, בכל הנוגע לטענות המבקשים כנגד העונש שנגזר עליהם, הרי שהלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעו המבקשים.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
המבקש יתייצב לא יאוחר מיום 15.6.2008 בשעה 9:00 בבית המשפט המחוזי בירושלים לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ט' באייר התשס"ח (14.5.08).
ש ו פ ט