רע"פ 10632/04 שלמה קלפה נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 8688/04 (סגן נשיא ד' חשין, והשופטים ע' חבש ו- י' שפירא) שניתן ביום 25.10.04 ובו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בת.פ. 1075/04 (השופט א' רון) מיום 28.6.04.

2.

כנגד המבקשים הוגש כתב אישום והם הורשעו, על פי הודייתם, בעבירה של העסקה שלא כדין, בניגוד לסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952. המבקש 2 אף הורשע בעבירה של הסעה שלא כדין, בניגוד לסעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל. מכתב האישום עולה כי המבקשים העסיקו, בלול שבבעלותם, במשך מספר חודשים, ארבע תושבי האזור שאינם רשאים לעבוד בישראל על פי חוק הכניסה לישראל. בית משפט השלום השית על המבקשים עונש מאסר מותנה וקנס כספי בסך 2,500 ₪.

3.

המשיבה ערערה על גזר הדין וטענה כי בהעדר נסיבות יוצאות מגדר הרגיל בעניינם של המבקשים, יש להטיל עליהם עונש מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והשית על המבקשים עונש מאסר בפועל למשך 21 יום. בד בבד הופחת סכום הקנס שהושת על המבקשים והועמד על 1,500 ₪. המאסר המותנה נותר על כנו.

4.

בבקשה שלפני טוענים העותרים כי בית המשפט המחוזי טעה ביישום ההלכה שנקבעה ברע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769 (להלן: - הלכת חט'יב). בפסק דין זה נקבע, כי "אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו – ואפילו הוא אדם מן היישוב שעשה מעשה מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו – עונש מאסר לריצוי בפועל בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות". המבקשים טוענים, כי מאז פסיקת הלכה זו, בתי המשפט מיישמים אותה הלכה באופן מכאני, תוך התעלמות מנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובלא לתת דעתם לאותן נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, בהם ראוי שלא לגזור עונשי מאסר. נסיבות כאלו מתקיימות, לטענת המבקשים, במקרה שלהם.

שני המבקשים נעדרי עבר פלילי. המבקש 1 הינו אב לעשרה ילדים שפרנסתם עליו, והוא סועד, בנוסף, את אימו החולה הזקוקה לעזרה מתמדת. המבקש 2 הוא אב לשמונה ילדים, שאינו בקו הבריאות, לאחר שבילדותו עבר ניתוח לב פתוח.

5.

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור. לטענת המשיבה היישום הקונקרטי של הלכת חט'יב אינו מושא לדיון בערכאה שלישית וזאת ביתר שאת לגבי רמת ענישה. המשיבה מדגישה כי לאחרונה הסכימה למתן רשות ערעור בשני תיקים (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נגד מדינת ישראל ורע"פ 9479/04 דידו נ' מדינת ישראל ), כדי שבית המשפט יקבע אמות מידה לאותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הימנעות מעונש מאסר בפועל בעבירות דנן. יחד עם זאת, מדגישה המשיבה, המקרים שנדונו באותן בקשות הינם מקרים המתאפיינים בנסיבות מיוחדות, אשר עשויות להצדיק סטייה מרמת הענישה המקובלת של מאסר בפועל. במקרה שלפנינו, טוענת המשיבה, אין למצוא נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה ממסגרת הענישה שנקבעה בפסיקה.

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור בפני בית משפט זה כערכאה שלישית לא תינתן אלא רק במקרים חריגים בהם נמצאה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (ראו: רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם); וכן רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)).

שאלה מסוג זה אינה מתעוררת במקרה שלפנינו. במקרה זה, המחלוקת בין הצדדים לא נסבה על מדיניות הענישה הראויה בסוג זה של עבירות, מדיניות שכבר נקבעה על ידי בית משפט זה בהלכת ח'טיב, אלא ביישומה של מדיניות זו על עניינם הפרטי של המבקשים. בפסק הדין בעניין ח'טיב, בית המשפט העליון אמנם קבע, שאותה הלכה לא תחול במקום בו "עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל". על רקע זה, אף ניתנה רשות ערעור במספר בקשות שנסיבותיהן נמצאו ראויות לבחון קיומן נסיבות כאמור. במקרה שלפני לא מצאתי שמתקיימות נסיבות חריגות, אשר בשלהן ראוי לתת רשות ערעור כדי לבחון החרגתו של מקרה זה מהלכת ח'טיב.

8.

הבקשה נדחית.

המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בירושלים ביום ב' באדר ב', 13.3.05 עד השעה 11:00.