רע"פ 10737/08 אלכסנדר קוזירב נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום ב בית המשפט

לתעבורה באשדוד (תיק ת' 4305/06) בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 18.11.06 נהג המבקש ברכבו ובבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא כי ריכוז האלכוהול בדמו עלה על המותר.

ביום 18.1.07 התייצב המבקש לדיון ב בית המשפט לתעבורה וביקש לדחות את משפטו. לפיכך, נדחה הדיון ליום 18.4.07 והמבקש חתם על מסמך לפיו במידה ולא יתייצב ניתן לדון בהיעדרו (להלן: מסמך דחיית הדיון ).

לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון במועד שנקבע, ניתן ביום 3.6.07 פסק דין בהיעדרו בהתאם להוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), ובגדרו הושת עליו עונש של 3 שנות פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה; חצי שנה של פסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה, על תנאי למשך שנתיים; ו-1,500 ש"ח קנס.

המבקש הגיש ככל הנראה מספר בקשות לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר. ביום 25.11.07 ניתנה החלטה בבקשתו הראשונה (כבוד השופטת ר' בן יששכר-שוורץ ), בגדרה נדחתה הבקשה, משנקבע כי המבקש לא טרח לעדכן את כתובתו הרשומה ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו. עוד נקבע כי המבקש הוזהר במעמד הדחייה שביקש כי במידה ולא יתייצב יישפט בהיעדרו. נקבע גם כי המבקש לא הביא כל מסמך או ראיה המלמדים כי כתובתו שונתה ואף לא הסביר כיצד קיבל לידיו את גזר הדין שנשלח אף הוא לאותה כתובת.

ביום 17.2.08 ניתנה החלטה נוספת בגדרה נדחתה בקשה נוספת של המבקש (כבוד השופט ג' דניאל ) ונקבע גם כי גרסת המבקש כאילו לא חתם על מסמך דחיית הדיון כשהוא ריק מפרטים וללא שצוין בו תאריך הדיון החדש, הינה חסרת בסיס מאחר והנוהל הוא שמסמך כאמור נחתם על ידי המבקש רק לאחר שנרשם התאריך.

ביום 30.3.08 ניתנה ככל הנראה החלטה נוספת (כבוד השופטת ר' בן יששכר-שוורץ ) אשר דחתה אף היא את בקשת המבקש לביטול פסק הדין.

ביום 11.3.08 הגיש המבקש ערעור על החלטת בית המשפט

לתעבורה לדחיית בקשתו לביטול פסק הדין (ע"פ 5149/08).

ביום 1.12.08 ניתן פסק דינו של בית המשפט

המחוזי (כבוד השופטת מ' ברנט ) בגדרו נדחה ערעור המבקש. ראשית, קבע בית המשפט

כי לאור העובדה שפסק הדין נודע למבקש לכל המאוחר בחודש אוקטובר 2007, ואילו הערעור הוגש אך ביום 11.3.08, חלף המועד להגשתו ודי בכך כדי לדחות את הערעור. לגופו של ענין, נקבע כי לא נפל פגם בכך ש בית המשפט

לתעבורה נתן את החלטתו בהיעדר הצדדים לאור ההלכות בענין זה, וכי גרסתו של המבקש, כאילו הודיע ל בית המשפט

על שינוי כתובתו עוד לפני הדיון ממנו נעדר לכאורה, נדחית. זאת, גם בהתחשב בכך שמכתב שנשלח מטעם המבקש המודיע על שינוי הכתובת נשא תאריך 14.10.08, היינו לאחר הדיון האמור, ולאור הצהרת בא כוחו בדיון כי שינוי כתובת המבקש במשרד הפנים אף הוא היה לאחר הדיון. כמו כן, צוין כי במקרה הנדון לא נגרם למבקש כל עיוות דין, וזאת לאור כך שהתביעה נשענה על ראיות מדעיות אובייקטיביות. בענין העונש נקבע כי אינו חריג בצורה המצדיקה את התערבות ערכאת ערעור.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי לאור מגמת ההחמרה של בתי המשפט בעבירות מסוג של נהיגה בשכרות, אין זה ראוי עוד להחיל בעניינן את הוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, ויש לחייב שמיעת המשפט בנוכחות הנאשם. עוד נטען כי הערתו של בית המשפט

המחוזי כאילו קיומן של ראיות מדעיות שוללת עיוות דין ביחס למבקש, משמעה כי אין טעם בניהול תיקי נהיגה בשכרות בבתי המשפט כלל. כמו כן, נטען כי בנסיבות הענין היה עיוות דין בכך שבתי המשפט סירבו לבטל את פסק הדין חרף העובדה שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש, מאחר והוא הודיע ל בית המשפט על כתובתו החדשה, אך למרות זאת נשלחה ההזמנה לדיון לכתובתו הישנה.

מנגד טוענת באת כוח המשיבה כי אין בבקשה כדי לעורר שאלה המצדיקה דיון נוסף בפני ערכאה זו. לגופו של ענין, נטען כי אין כל בסיס לטענותיו של המבקש כאילו עידכן על החלפת כתובתו להמצאת כתיב בי דין, וממכלול הנסיבות עולה כי היה מודע למועד הדיון שנקבע אך בחר שלא להתייצב בו. יתרה מכך, ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט

לתעבורה הוגש באיחור ודי היה בכך בלבד כדי לדחותו.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובתגובת המשיבה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, אין הטענות המועלות בבקשה מעוררות כל שאלה משפטית עקרונית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ראשית, יש להעיר כי בית המשפט

המחוזי דחה את הערעור גם מן הנימוק שזה הוגש באיחור משמעותי וללא שככל הנראה ניתן צידוק לאיחור זה או שנתבקשה ארכה להגשתו. די בנימוק זה, אשר איני רואה כל מקום להתערב בו, כדי לדחות את הבקשה. יתרה מכך, ההלכות באשר לסמכות בתי המשפט לדון בהיעדר הצדדים בהליכים דנן מושרשות היטב (ראו למשל, רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)

2.10.03), ולא ראיתי בבקשה שלפניי כל נימוק להתערב בהן. מה גם שטענותיו השונות של המבקש, היינו, טענתו כאילו הודיע על שינוי כתובת מגוריו וטענתו כי מסמך דחיית הדיון עליו חתם היה ריק ומולא לאחר מכן נדחו לגופן על ידי הערכאות הקודמות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.