פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1271/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אברהם כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ
71746/05 מיום 5.2.06, שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד דותן
רוסו
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה בנתניה כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב מבלי שצוין בדיסקת הטכוגרף שם הנהג/מועד תחילת העבודה/קריאת מונה הקילומטרים, בניגוד לתקנה 364ד(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, לאחר שהמבקש הגיש בקשה להישפט על העבירה.
בית-משפט השלום לתעבורה בנתניה הרשיע את המבקש בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום בקובעו, כי הגם שהמבקש הוזמן לדיון כדין, הוא לא התייצב ולא השיב בכתב לכתב האישום ובכך יש לראות הודאה בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, והטיל עליו קנס בסך של 750 ש"ח (תיק תעבורה 4445/05).
על פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובו "בקשה למשפט חוזר".
המבקש טען, כי לא קיבל כל הזמנה להתייצבות למשפט וכי לא נשלחה לו הזמנה כדין. לטענתו, פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ניתן על בסיס זיוף ושקר, כאשר דו"ח התנועה ניתן לא על-ידי שוטר, אלא על-ידי אדם המתחזה לשוטר, שהינו מתנדב, ולכן אין בסיס מוצק לפסק-הדין. לטענתו, על בית-המשפט לקיים דיון בשאלה המכרעת, כאשר לא ניתנה למבקש אפשרות להציג טענותיו בבית-משפט השלום לתעבורה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה, ביום 5.2.06, הן את הערעור והן את הבקשה לעוין חוזר בקובעו, כי מתוך התיק עולה, כי נשלחה למבקש הזמנה כדין וכי בית-משפט השלום לתעבורה היה מוכן ללכת לקראת המבקש ובמספר החלטות אפשר לו להמציא אישור הדואר שלא קיבל ולא נמסרה לידיו או במעונו הזמנה לדין, אולם המבקש לא עשה כן. עוד נקבע, כי בהחלטה קודמת של בית-המשפט מיום 22.8.05 כתב בית-המשפט במפורש למבקש, כי יעיין בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, אודות קיומה של החזקה בדבר קבלת דואר רשום וסתירת החזקה המוטלת על כתבי המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש. עיקר טענת המבקש הוא, כי טעה בית-המשפט המחוזי בכך, שלא הורה על ביטול פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה שניתן בהעדרו, וזאת על אף שלא הומצאה לו הזמנה לדיון כדין.
מנגד, תומכת המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין המבקש מעלה בבקשתו שאלה עקרונית כלשהי המצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם למבחנים שנקבעו ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. עיון בפסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה מעלה, כי המבקש הוזמן לדיון כדין. כמו-כן, מפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי עולה, כי למבקש ניתנה האפשרות להמציא את אישור הדואר, לפיו לא קיבל ולא נמסרה לידיו או למעונו הזמנה כדין, אולם המבקש לא עשה כן. בנסיבות אלה, שוכנעתי, כי טענותיו של המבקש נדונו ואין בטענותיו בבקשת רשות הערעור כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, ב' בתמוז תשס"ו (28.6.06).
ש
ו פ ט