רע"פ 1296/11דוד טוביאנה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פינקלשטיין) מיום 17.1.11 בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים פינקלשטיין, ברודי ומקובר) מיום 13.4.10 בע"פ 28873-01-10,

בגדרו התקבל ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופטת ז' בוסתן) בת"פ 2856/02 מיום 28.11.09 . הבקשה עניינה דחיית מועדו של תשלום קנס שהוטל על המשיב לאחר שהורשע בעבירות רבות של מרמה

והפרת אמונים, לקיחת שוחד ועוד.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות באחד עשר אישומים שונים, המגוללים עבירות רבות של קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים, לקיחת שוחד, הדחה

בחקירה, קשירת קשר לפשע, שבועת שקר, מתן שוחד ועבירה של הפרת אמונים בתאגיד. כל זאת כאשר נשא המבקש בתפקידים בכירים, תחילה כממונה על התקציבים במנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך ולאחר מכן כראש המועצה האזורית חבל מודיעין. המבקש שלשל לכיסו הפרטי ולכיס אחרים שחפץ ביקרם ממון רב מתוך הסכום שנטל במרמה מידי רשויות המדינה, 1,116,346 ₪ ממשרד החינוך וסכום של 250,000 ₪ מהמועצה האזורית חבל מודיעין.

ג.

בית משפט השלום השית על המבקש עונש של 4 שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס כספי של חצי מיליון ₪ או 50 חודשי מאסר תמורתו, אשר ישולם בחמישים תשלומים חודשיים שוים החל מיום 1.1.11. בית המשפט שקל לחומרה את ריבוי עבירותיו של המבקש וכן משך הזמן הרב בו נעברו, את היקפן של העבירות ומגוון האמצעים בהם נקט המבקש לשמן. כן נתן בית המשפט דעתו למעמדו הרם של המבקש שאיפשר לו לבצע את העבירות באין מפריע, לכך שחלק מכספי העבירות הגיע לידיו של המבקש, וכן את העובדה כי המבקש פסק מביצוע העבירות אך בעקבות החקירה המשטרתית. לבסוף ציין בית המשפט לחובת המבקש, כי אף לאחר הגשת כתב האישום עבר המבקש עבירה נוספת שעניינה מרמה. למול זאת, נשקלו נסיבות חייו של המבקש, המצוקה הכלכלית בה גדל, תרומתו לכפרי הנוער עת שימש בתפקידו במשרד החינוך וכן חלוף הזמן מביצוע העבירה.

ד.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי הן לענין הרשעתו והן לענין חומרת העונש, אולם במהלך הדיון משך את הערעור לענין הרשעתו. ערעורו על גזר הדין התקבל, ובית המשפט גזר את דינו כך: 42 חודשי מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי; 150,000 ₪ קנס כספי או שנת מאסר תמורתו, אשר ישולם ב-25 תשלומים חודשיים החל מיום 1.1.11; 250,000 ₪ פיצוי למשרד החינוך, אשר ישולם ב-25 תשלומים חודשיים החל מיום 1.1.13.

בשיקוליו להפחית מעונשו של המבקש, ציין בית המשפט את חלוף הזמן מאז החלו ההליכים ועד שניתן גזר דינו, את מצבו הנפשי והבריאותי וכן את הבעת החרטה על שעשה. כן ציין בית המשפט במפורש, כי מתחשב הוא במצבו הכלכלי הקשה של המבקש, ועל כן מפחית הן את גובה הקנס שנקבע לו והן את עונש המאסר חלף תשלומו.

ה.

כשבעה חודשים לאחר שנגזר דינו, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי לדחות את תחילת מועד תשלום הקנס המופחת שנגזר עליו לינואר 2013, וכן לחלקו ל-75 תשלומים חודשיים; זאת, כיוון שהוא משתכר אך משכר עבודתו הנמוך מבית הסוהר, וכן כיוון שהוא חב כספים נוספים והוא מצוי בכינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל. על כן, כך נטען, אין ביכולתו לשלם את הקנס שהוטל עליו. המשיבה התנגדה לבקשה עקב הסכומים הגבוהים אותם קיבל לידיו המבקש כתוצאה מכך שרימה את הרשויות השונות, ועקב העובדה שמדובר בקנס מופחת אשר פוצל לתשלומים רבים. בית המשפט דחה את הבקשה, בהפנותו לענין זה לתגובת המשיבה. כלפי החלטה זו מוגשת בקשה זו.

הבקשה

ו.

בבקשתו טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי, עת לא ייחס את החשיבות הראויה למצבו הכלכלי של המבקש, במיוחד לאחר שהלה מצוי בהליך של פשיטת רגל וניתן צו כינוס כנגדו. על כן, מבקש הוא לדחות את תשלום הקנס ליום 1.1.13, ולחלופין להורות למשיבה להגיש תביעת חוב נוכח הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי.

דיון והכרעה

ז.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. מצבו הכלכלי של המבקש, עגום ככל שיהיה, נדון בערכאות הקודמות, כאשר בית המשפט קמא אף נתן דעתו לכך כשהפחית בשיעור ניכר מן הקנס שהוטל עליו בבית משפט השלום, ואף הקל את פריסת התשלומים. הבקשה עצמה אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלות חשיבות הנזקקת לשם דיון בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128; רע"פ 924/08

איל גוטליב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). החלטתו של בית המשפט קמא לענין דחיית מועד התשלום במקומה כשלעצמה; ובכל מקרה היא אינה מצדיקה התערבות בגלגול נוסף של בית משפט זה (ראו בהיקש בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית

(לא פורסם)). עד כאן בכל הנוגע להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בגדרי ההליך הפלילי .

ח.

עם זאת אציין, כי בגדרי הליך פשיטת הרגל

(פש"ר 3278/09) עשויות להיות לצו הכינוס שהוצא למבקש השלכות על תשלום הקנס והפעלת עונש המאסר; זאת, אף שעל חוב "המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס" לא יחול צו ההפטר ככל שיינתן (סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם - 1980). לעת הזאת, קנס שהוטל בטרם צו הכינוס הוא חוב בר תביעה בפשיטת רגל: "המדינה תוכל להגיש תביעת חוב ותהא זכאית לקבל דיבידנד, ככל נושה אחר; אך אם נקבע בגזר הדין מאסר בשל אי תשלום הקנס, לא יהא ניתן להפעילו" (ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל

(מהדורה שלישית, תש"ע) 120). יתר על כן, כל עוד הליכי פשיטת הרגל בעינם, "אין המבקש רשאי, וגם אסור לו, לשלם את הקנס למדינה, משום שהתשלום ייחשב במקרה זה כהעדפת נושים בלתי מותרת" (בש"פ 373/89 שטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(2) 474, 475 - השופט, כתארו אז, ש' לוין; ראו גם ע"פ 5625/92 גדבאן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) בעקבות דברי מ"מ הנשיא אגרנט - כתארו אז - בע"א 106/60 שכטר נ' הנאמן בפשיטת רגל , פ"ד טו(1) 179). מובן שיישום הלכות אלה בעניינו של המבקש, מקומו בגדרי הליך פשיטת הרגל

ובהתאם למצבו והתפתחותו, ולא בגדרי גלגול ערעורי נוסף של ההליך הפלילי . עוד נזכיר, כי במקרים רגילים - שאין מעורבים בהם שיקולים של פשיטת רגל - קיימת אפשרות עקרונית "לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב" באמצעות פניה למנהל המרכז לגביית קנסות, בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995. אף זאת, שלא במסגרת גלגול ערעורי נוסף של ההליך הפלילי.

ט.

איני נעתר איפוא לבקשה.