רע"פ 1320/11 מוחמד קאק נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) מיום 2.2.11 בתיק ע"פ 4712-12-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת נאור) מיום 20.10.10 בתיק ת"פ 6366/07, בו נדון המבקש ל-24 חודשי מאסר בפועל.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש, יליד 1979, הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בבית משפט השלום בתל אביב בעבירות של פריצה לבניין שאינו דירה או בית תפילה, לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק. על פי העובדות בהן הורשע, ביום 31.5.05 בסמוך לשעה 20:20 ניסה המבקש להתפרץ לקיוסק השייך לאביו, אך נתפס על ידי שוטרים שהיו במקום. בהמשך, בתחנת המשטרה אליה הובא, קילל המבקש את השוטרים והטיח בהם עלבונות. בשלב מסוים, משביצע אחד השוטרים חיפוש בכיסיו של המבקש, תקפו המבקש, לפתו באיבריו המוצנעים, והכהו. לאחר מכן, השמיע המבקש כלפי השוטר וכלפי משפחתו איומים ואף טען, כי יתלונן נגדו במחלקה לחקירות שוטרים בגין עלילת בדים שירקום.

ג.

ביום 20.10.10 ניתן גזר הדין. בית המשפט קבע, כי את העבירות ביצע המבקש שעה שעונש מאסר על תנאי בן 24 חודשים היה תלוי ועומד נגדו בגין תיק בו הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (ת"פ 3045/02; באותו תיק הושת גם עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים). צוין, כי מאז שחרורו ממאסר בגין התיק הקודם ביצע המבקש ארבע עבירות נוספות של אלימות, איומים והצתה, ונידון ל-13 חודשי מאסר. הודגש, כי אמנם חלפו ארבע שנים מאז קרות האירועים ועד למתן גזר הדין, עובדה המשמשת על פי רוב, כנסיבה מקילה; אך בהן לא שקט המבקש על שמריו והמשיך בביצוע מעשים עברייניים. נוכח האמור,

נקבע כי מקום להורות על קבלת תסקיר ושקילת הארכת עונש המאסר על תנאי. עם זאת, חלוף הזמן - יצוין כי כתב האישום הוגש באיחור רב - נלקח כשיקול לקולא בכך שלא יושת עונש מאסר בפועל נוסף על העונש שיופעל בגין התיק הקודם. לפיכך הופעל עונש המאסר בן 24 החודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש (בפסק דינו של בית משפט השלום נרשם, כנראה בשל שגגת קולמוס, 26 חודשים); הוטלו על המבקש 6 חודשי מאסר בחופף, בגין התיק דנן;

ומאסר על תנאי בן 6 חודשים. על כך עירער המבקש לבית המשפט המחוזי.

ד.

בפסק דינו מיום 2.2.11 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, כי בית משפט השלום קיבל את גרסת השוטר כאמינה, ומצא לה תימוכין וסיוע בעדות שוטרת נוספת. עדות המבקש לעומת זאת נדחתה כלא אמינה. בית המשפט הוסיף, כי לא מצא להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. באשר לגזר הדין נקבע, כי במשך התקופה שמאז קרות האירוע ועד למתן גזר הדין נוספו למבקש ארבע עבירות נוספות שעניינן התנהגותו האלימה, דבר המעיד כי המבקש סיגל לעצמו את האלימות כדרך חיים; וכי נוכח האמור חסד עשה עמו בית המשפט בכך שלא השית עליו ענישה נוספת, מעבר לזו שהופעלה. על כך הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ה.

הבקשה מוסבת רק על גובה העונש. נטען, כי העונש שהושת על המבקש חורג מרף הענישה המקובל, בייחוד נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש. כן נטען, כי יש להעדיף את שיקולי שיקומו של המבקש על שיקולי גמול וענישה.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין להיעתר למבוקש. בידוע, אין טענות בדבר חומרת העונש מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול נוסף, אלא במקרים חריגים ונדירים של סטיה ממדיניות הענישה המקובלת (רע"פ 811/11 מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6338/10 דייטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למבקש היו שני ימיו הדיוניים בבתי המשפט, ובהם נפרסה באופן מלא ומקיף כל יריעת השיקולים, ולאחר שאיזנו ביניהם פסקו בתי המשפט כאשר פסקו. המבקש הוכיח במעשיו, כי אין מורא החוק עליו, והוא צבר לחובתו "קופת שרצים" עבריינית; ונדמה כי אכן, כפי שכתב בית המשפט המחוזי בפסק דינו "שיחק לו מזלו כאשר בית משפט [השלום] לא הטיל עליו למעשה כל ענישה אופרטיבית בגין העבירות בהן הורשע".

ז.

איני נעתר איפוא לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.