רע"פ 811/11 סאיד מסארווה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא טל השופטים לורך ומנהיים) מיום 18.1.11 בתיק עפ"ג 28840-11-10, בגדרו נתקבל ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בנתניה (השופטת רז) מיום 14.11.10 אך לעניין משך הפסילה לנהיגה. המבקש נדון לתשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי; פסילת רשיון לנהיגה במשאית לתקופה של 12 שנים, ופסילת רשיון נהיגה ברכב פרטי לתקופה של 8 שנים; וקנס בסך 10,000 ₪. עניינו של התיק – גרימת מוות ברשלנות.

רקע והליכים

ב.

בתאריך 11.3.08 נהג המבקש במשאית בהוד השרון. המבקש התקרב לצומת, ועצר על מנת לאפשר לשני הולכי רגל לחצות במעבר חציה. המבקש לא הבחין, כי הולכת רגל נוספת, לאה קוזלובסקי ע"ה (להלן המנוחה ), החלה בחציה אף היא, ולאחר ששני הולכי הרגל הקודמים סיימו לחצות המשיך בנסיעתו, דרס את המנוחה וגרם למותה.

ג.

בבית משפט השלום לתעבורה ניהל המבקש משפט הוכחות. טענתו העיקרית היתה כי המנוחה נכנסה ל"שטח מת" בו לא התאפשר לו לראותה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע, כי קיומו של "שטח מת" אינו פוטר נהג מחובת הזהירות שהוא חב כלפי ההולכים בדרך. נוכח האמור הורשע המבקש בגרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש). בית המשפט שקל לחומרה את עברו הפלילי התחבורתי של המבקש (38 עבירות, שחלקן עבירות בטיחותיות); אי לקיחת אחריות מצדו; וכן נסיבות התאונה. לקולה צוינו מצבו האישי של המבקש כעולה מתסקיר המבחן ומחוות דעת שהוגשו לבית המשפט; צערו וחרטתו של המבקש; והעובדה שהרשלנות שגילה לא היתה על הצד הגבוה. על המבקש נגזרו תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי; פסילת רישיון לתקופה של 12 שנים; וקנס בסך 10,000 ₪. המבקש עירער לבית המשפט המחוזי על גזר הדין.

ד.

בבית המשפט המחוזי טען המבקש, כי רשלנותו היתה ברף רשלנות נמוך, שכן עצר על מנת לאפשר להולכי הרגל הנוספים לחצות, ושב וטען כי לא הבחין במנוחה בשל היותה ב"שטח מת" בו לא יכול היה לראותה. המשיבה טענה מנגד, כי אין מדובר ברף רשלנות נמוך שכן המנוחה הצליחה לחצות את רוב רוחבה של המשאית, דבר הנמשך שניות מספר, ושיש בו כדי להעיד כי אין מדובר בהרף עין של רשלנות. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, באשר לפסילה. נקבע, כי בית משפט השלום לתעבורה איזן באופן ראוי את השיקולים לחומרה ולקולה והעונש שהוטל על המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, ועם זאת הוחלט, כי הפסילה שנקבעה ל-12 שנה תחול רק על נהיגה במשאית, ואילו פסילת הרשיון ברכב פרטי תהיה ל-8 שנים בלבד. בית המשפט נימק זאת בכך שרשלנותו של המשיב לא היתה ברף העליון, וכן בשל העובדה שמרבית העבירות מעברו הפלילי התחבורתי של המבקש נזקפו לחובתו בהיותו נהג משאית. על כך הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ה.

בבקשה שהוגשה היום - 30.1.11 - נטען כי עונש המאסר שהושת על המבקש חריג בחומרתו. נטען עוד, כי נסיבותיו האישיות של המבקש לא נלקחו בחשבון כדבעי, וכי הוא מפרנסה של משפחה ברוכת ילדים. עוד נאמר, כי התאונה שינתה את חיי המבקש לרעה בצורה קיצונית, כי הביע חרטה כנה וצער על התאונה, כי שירות המבחן המליץ על עבודות שירות בלבד וכי רשלנותו היתה על הצד הנמוך.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. בידוע, טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים יוצאי דופן של חריגה ממדיניות הענישה המקובלת (רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6338/10 דייטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למבקש דנא היו שני ימיו השיפוטיים וכל יריעת השיקולים נפרסה כהלכה.

ז.

אף לגופה אין מקום להיעתר לבקשה. במקרה דנא נקבע, כי המבקש התרשל בנהיגתו, דבר שהביא לקיפוח חיי המנוחה. אמנם רשלנותו של המבקש לא היתה - כנאמר - ברף העליון, אך היא גרמה לקיפוח חיי הולכת רגל במעבר חציה, דבר האומר דרשני, וגם עברו התעבורתי אינו נקי כלל. המדיניות השיפוטית לעניין עבירה זו של גרימת מוות ברשלנות נסקרה, בין השאר, בע"פ 783/07 עתאבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וראו האסמכתאות דשם. ברי כי גם בחיי המבקש חלו שינויים בעקבות המקרה הטראגי, אך בתי המשפט הקודמים שקלו את כלל הנסיבות, ולאחר שאיזנו ביניהן פסקו את אשר פסקו. אין במקרה דנא סטיה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת, בודאי לא כזו המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אוסיף, כי אני יוצא מן ההנחה ששירות בתי הסוהר ישבץ את המבקש באופן הולם לפי רקעו ונסיבותיו.

ח.

איני נעתר, כאמור, לבקשה וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.