רע"פ 1466/11 אפרים פטחוב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע, כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל, והשופטים דרורי והכהן) מיום 19.1.11 בתיק עפ"ג 42947-08-10, בגדרו הופחת העונש שנגזר על המבקש בפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת שלו-גרטל) מיום 12.7.10 בתיק ת"פ 9544/08, בו נדון לשלוש שנות מאסר בפועל; והועמד על שנתיים מאסר בפועל, כפי שיפורט להלן. יצוין כי הבקשה הנוכחית הוגשה ב- 22.2.11, כשמועד ההתייצבות לריצוי העונש נקבע על ידי בית המשפט המחוזי ל- 28.2.11.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביסוד ההליך הרשעת המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973. על פי עובדות כתב האישום בו הורשע, ביום 3.6.08 החזיק המבקש בתיבת ההילוכים ברכבו סם הרואין במשקל 0.097 גרם , לצריכתו העצמית. בנוסף, הורשע המבקש, על פי הודאתו בעובדות כתבי אישום נוספים שצורפו להליך לבקשתו, בעבירה נוספת של החזקת סם לשימוש עצמי (ת.פ. 9941/08, בית משפט השלום בתל אביב) (זו בוטלה בבית המשפט המחוזי- א"ר), שלוש עבירות של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) וסעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961; ושתי עבירות של סירוב להיבדק, לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה (ת.פ. 609/07 בית המשפט לתעבורה ברמלה; ת.פ. 357/08 בית המשפט לתעבורה בירושלים; פ.א. 31346/09 משטרת מודיעין). על פי עובדות כתבי האישום הנוספים בהם הורשע (מחוץ לזה שבוטלה בו ההרשעה), נהג המבקש כשהוא בגילופין וסירב למסור בדיקת דם או שתן למציאת שרידי סם בגופו.

ג.

המבקש נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן. מן התסקיר עולה, כי המבקש התאלמן בגיל צעיר ומאז סובל הוא מהפרעה פוסט-טראומתית, דבר אשר גרם להידרדרות בתפקודו ולהתמכרותו לכדורים פסיכיאטריים ולסמים. הוא אב לבת מקשר זוגי אחר, שקיים בעבר. במהלך השנים עבר המבקש נסיונות גמילה ושיקום; תהליכי השיקום ידעו עליות ומורדות, אך ככלל אין המבקש מצליח להתמיד בהם לאורך זמן והוא שב וחוזר להשתמש בסמים. ועם זאת, בשנה שקדמה למתן התסקיר נעשה נסיון גמילה נוסף במרכז הירושלמי לטיפול בבעיות סמים, שלגביו הובעה תקוה. שירות המבחן התרשם כי שליחת המבקש למאסר תדרדר את מצבו, והומלץ להטיל עליו שירות לתועלת הציבור, יחד עם העמדתו למבחן למשך שנה.

ד.

גזר הדין בבית משפט השלום ניתן ביום 12.7.10. בית המשפט ציין, כי קיים פער רב בין הנאמר בתסקיר שירות המבחן לבין ההמלצה שניתנה בסופו. נקבע, כי המבקש הוא בעל עבר פלילי הכולל עבירות רבות בהן עבירות סמים ותעבורה. הודגש, כי פעם אחר פעם בחר המבקש במודע לסכן את חייהם של העוברים בדרכים בהשתמשו בסמים במהלך נהיגתו, וזאת אף שתלויים ועומדים נגדו כתבי אישום; ובלשונו של בית המשפט "אדם המחזיק הרואין בתיבת ההילוכים, ומשתמש בו שעה שהוא נוהג, [הוא] רוצח פוטנציאלי בכבישים". כן הודגשו חומרת מעשיו, הישנותם והסיכון הרב שהמבקש מגלם. עם זאת ציין בית המשפט את נסיבותיו לקולה, בהן הודאתו, תולדותיו וקבלת האחריות מצידו. נוכח האמור גזר בית המשפט על המבקש 3 שנות מאסר בפועל;

שנה מאסר על תנאי, על עבירות שעניינן נהיגה בשכרות או סירוב להיבדק; 6 חודשי מאסר על תנאי, על כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים; ופסילת רשיון נהיגה לצמיתות. על גזר הדין עירער המבקש לבית המשפט המחוזי.

ה.

בפסק דינו מיום 19.1.11 קבע בית המשפט המחוזי, כי בסופו של דבר חומרת העבירות בהן מדובר גוברת על המלצה שלא להטיל מאסר, ועם זאת יש להתחשב בהליך החיובי "הממושך והקשה" אותו עובר המבקש, ונסיונו לגמילה; כמו גם בעובדה כי נתגלתה לאחרונה אצל המבקש מחלה קשה. הובאה בחשבון גם התאלמנותו בגיל צעיר שבעקבותיה הידרדר עד הלום. מאידך גיסא, צוין גם האינטרס הציבורי המחייב החמרה בעבירות בהן הורשע, כמו נהיגה בשכרות, נהיגה שעה שבחזקתו סמים וסירוב להיבדק. לפיכך הועמד עונש המאסר בפועל על שנתיים, וכן בוטלה -כאמור- ההרשעה בת"פ 9941/08 (החזקת הירואין לצריכה עצמית) ותחת זאת הועמד המבקש תחת מבחן טהור למשך שנה מיום שחרורו. שאר חלקי גזר הדין נותרו על כנם. מכאן הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ו.

הבקשה מוסבת על גובה העונש. נטען, כי במקרה דנא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונש שהושת על המבקש, שכן הוא עבר הליך שיקום וגמילה יוצא דופן, וכי תהליך זה יירד לטמיון אם יישלח למאסר מאחורי סורג ובריח. הודגש, כי מצבו הנפשי של המבקש קשה ביותר, וכי ישנו חשש ממשי כי ריצוי עונש מאסר בפועל יגרום לו לנזק בלתי הפיך, בייחוד שעה שעלה על הדרך השיקומית. כאמור, נתבקש עיכוב ביצוע. צורפו לבקשת רשות הערעור מסמכים של מטפלים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, הרואים במצב המבקש גזירה קשה מנשוא, ועל כן נטען לקיומה של בעיה

אנושית- מצפונית ושיקולי צדק. נטען גם נגד הפסילה לנהיגה לצמיתות.

דיון והכרעה

ז.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי אין טענות בדבר חומרת העונש מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול נוסף, אלא במקרים חריגים ונדירים של סטיה ממדיניות הענישה המקובלת (רע"פ 811/11 מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6338/10 דייטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למבקש היו שני ימיו הדיוניים בבתי המשפט, ובהם נפרסה באופן מלא ומקיף כל יריעת השיקולים. בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לעבר המבקש נוכח ההליך השיקומי שעבר ונסיבותיו הקשות, אף שבמעשיו העמיד בסיכון עצום עוברי דרך תמימים, ומכאן חומרתם. יודגש, כי אין מדובר במעשה יחיד ובודד (אף לאחר שבוטלה ההרשעה בת"פ 9941/08) אלא בסדרת מעשים, המצטרפים להרשעות קודמות. לבית המשפט רצון עז לראות בשיקומו של אדם, אך חובתו הראשונה במעלה היא כלפי הציבור, שהמבקש העמידו בסיכון. הנוסע בשכרות ומסרב להיבדק, הנוסע וסמים באמתחתו (ואין חולק כי המדובר במשתמש) - ברי כי יש

במעשיו סכנה מובנית לציבור, שאין מנוס מענישה עליה. בעבר נזדמן לי לכנות נוסע בשכרות מכונת מוות נעה; צר על המבקש, אך צר יותר על הציבור שיש להגן עליו, והיא היא חובה אנושית - מצפונית מדרגה ראשונה, וכמובן חובה משפטית, בלי שנקל ראש ברצון לשיקום המבקש.

ח.

ועם זאת, בטרם חתימה אציין, כי נוכח כברת הדרך השיקומית שעבר המבקש, יש לקוות כי ישאיר מאחוריו את עברו ויעלה על דרך הישר. חשוב איפוא כי שירות בתי הסוהר יתן לכך ידו, ויוצא אני מן ההנחה כי לשיבוצו של המבקש לתקופת ריצוי עונשו תינתן תשומת לב ראויה. בהתחשב במכלול בעיותיו, לרבות מחלתו שנתגלתה לא מכבר. אציע כי בהתייצבו לריצוי העונש יצטייד המבקש בכל התיעוד הרפואי והשיקומי המצוי בידו ויציגהו, יחד עם החלטה זו,

בפני שלטונות בתי הסוהר.

ט.

איני נעתר איפוא לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, קרי, ביום 28.2.11 בשעה 8:30 בבית המעצר

במגרש הרוסים, ירושלים.