רע"פ 1467/12 יעל פלטי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר, השופט קרא והשופטת סוקולוב) בע"פ 11-09-17979 מיום 18.1.12, בגדרה נדחה ערעור המבקשת על הכרעת דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת שיריזלי) בת"פ 2530/05 מיום 23.12.10. עניינו של התיק עבירות מע"מ.

ב.

בתקופות המצוינות בכתב האישום עבדה המבקשת במס ערך מוסף ברמלה. במסגרת תפקידה היתה אחראית, בין היתר, לבקשות להחזרי מע"מ בסכומים שבין 200,000 ₪ ל-1,000,000 ₪. המבקשת הורשעה, לאחר שמיעת ראיות, בסיוע לקבלת דבר במרמה (בנסיבות מחמירות), בכך שסייעה לנאשמים אחרים באותה פרשה לקבל החזרי מע"מ בהסתמך על חשבוניות כוזבות שהציגו, בסכום כולל של 817,820 ₪. כן הורשעה במרמה והפרת אמונים בידי עובד ציבור. על המבקשת הושתו 150 שעות של"צ; צו מבחן ל-12 חודשים; קנס כספי של 10,000 ₪; ומאסר על תנאי של 12 חודשים.

ג.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש לבית המשפט המחוזי ערעור המבקשת לעניין ההרשעה וערעור שכנגד לעניין העונש. ערעורה של המבקשת על הכרעת הדין נדחה. בטרם נדון הערעור לעניין העונש, הופנתה המבקשת לבדיקה רפואית, כדי לבחון את יכולתה לשהות בתנאי מאסר, נוכח מצבה הרפואי הקשה.

ד.

כאמור, על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. נטען, כי הכרעת הדין מעוררת שלוש סוגיות עקרוניות המצדיקות את מתן הרשות, והן אלה: הניתן להרשיע במשפט פלילי מקום שעובדה יסודית אינה מופיעה בכתב האישום ולא הוכחה; היכולה להתקיים הכרעת דין המתעלמת מנימוקים בסיסיים בסיכומי ההגנה; האם אי מתן אמון בדברי נאשם יכול לבוא במקום ראיות להוכחת יסוד חיוני להרשעה. עיינתי בסוגיות האמורות, ובלא שאדרש מטוב ועד רע לשאלה אם אכן מצדיקות הן כל עיקר מתן רשות כנטען, סבורני, כי לעת הנוכחית אין כל מקום להיעתר לבקשה, וזאת מטעם דיוני מובהק. ההליכים בבית המשפט המחוזי טרם נסתיימו, ואין מקום איפוא להידרש לרשות ערעור. לאחר שיסיים בית המשפט המחוזי את פסק דינו, תוכל המבקשת, ככל שתראה לנכון, לעתור בבקשה למתן הרשות, בלא שאביע לגבי זאת דעה כלשהי. בהקשר זה ציין השופט ג'ובראן באחת הפרשות:

"הלכה ידועה היא כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור פלילית המוגשת בגלגול שלישי, עובר למיצוי ההליכים בפני הערכאות הקודמות וכאשר העניין טרם נדון לגופו על ידן (ראו למשל, רע"פ 4632/97 אקסלרוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.1997); רע"פ 2290/98 בקשי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.5.1998); רע"פ 3789/05 מרום נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 2.5.2005); רע"פ 278/08 הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.5.2008)) [...] איני מוצא כי עניינו של המבקש נמנה על המקרים החריגים המצדיקים סטייה מהלכה זו (ראו למשל, ע"פ 1556/90 בארי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 705 (1991); ע"פ 752/91 הלר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.1991))" (רע"פ 834/09 מסוודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

ה.

במקרה דנא לא הושלם ההליך בבית המשפט המחוזי, שהרי גם אם תם נושא הכרעת הדין, לא תם הטיפול בערעור בעניין העונש. תפיסת המחוקק בדין הפלילי היא ככלל – בכפוף לחריגים מעטים – התיחסות להליך כשלמות, ולא פריטתו לחלקים חלקים. על כן איני נעתר לבקשה.