רע"פ 1497/98 רחאל אבראהים נ. מדינת ישראל

ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ע. ר. זועבי) מיום 10.2.98, שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו.

בית-המשפט לתעבורה בנצרת (השופט ג' אזולאי) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בכך שנהג במכוניתו בעת שהיה שתוי, ועלה מדרך עפר לכביש תוך נסיעה לאחור בלא נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים. כתוצאה מכך נחסמה דרכו של כלי-רכב שנע בכביש, ונגרמה תאונת שרשרת, שבמסגרתה נפגעו שישה אנשים ושלושה כלי רכב.

בית-המשפט גזר על המבקש פסילת רשיון בפועל למשך שנתיים, מאסר על תנאי של שלושה חודשים, פסילת רשיון על-תנאי של שישה חודשים וקנס בסך 900 ש"ח. המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו. על פסק-דין זה של בית-המשפט המחוזי מתבקשת רשות ערעור. כן מתבקש עיכוב ביצועו של העונש שהוטל על המבקש.

כבר נפסק פעמים רבות כי חומרת העונש כשלעצמה לא תהווה בנסיבות רגילות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה (ראו למשל רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הלכה זו אינה אלא היסק קל וחומר מהלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, לפיה תינתן רשות ערעור רק במקום שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה. לא מצאתי כי במקרה שלפני מתעוררת שאלה מעין זו.

למעלה מן הצורך יצוין, כי עונש הפסילה שנגזר על המבקש הוא עונש המינימום הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], עונש שחריגה ממנו לקולא תותר רק בנסיבות מיוחדות שיפורטו בפסק-הדין.

בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של גזר-הדין.