פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1503/16
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.1.2016 בעפ"ת 53287-07-15 שניתן על
ידי כבוד השופט א' טובי; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ר. רויטגרונד
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי ) בעפ"ת 53287-07-15 מיום 24.1.2016, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופט ש' בנג'ו ) בתת"ע 2749-11-13 מיום 14.5.2015. בית המשפט המחוזי דחה גם את חלקו הארי של ערעור המבקש על גזר דינו מיום 9.7.2015, בגדרו נגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה או עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או עבירה של נהיגה בזמן פסילה; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה (להלן: פסילת רישיון נהיגה ) לתקופה של 24 חודשים בפועל ; ארבעה חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 1,500 ש"ח . עם זאת, בית המשפט המחוזי ביטל את רכיב העונש של פסילת רישיון נהיגה על תנאי, שכן בית משפט השלום לא ציין מהו התנאי שיש בו כדי להפעיל עונש זה.
רקע והליכים קודמים
2.
כתב האישום מייחס למבקש עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3), בצירוף סעיף 64ב(א)(3)
ובצירוף סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על פי עובדות כתב האישום, ביום 30.3.2013 המבקש נהג ברכב ברחובות העיר חיפה, בהיותו שיכור, לאחר שבדגימת אוויר נשוף שניטלה ממנו נמצא ריכוז אלכוהול של 700 מק"ג. ביום 14.5.2015 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, על סמך מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניו. בין היתר, נדרש בית משפט השלום לטענתו לפיה השוטרים שביצעו לו בדיקת מאפיינים לשכרות היו מחויבים להודיע לו כי הוא נכשל בבדיקה זו וכי הוא רשאי לערוך בדיקת דם פרטית על מנת לנסות ולסתור את בדיקת המאפיינים. בית משפט השלום קבע, כי השוטרת שערכה את בדיקת המאפיינים (להלן: השוטרת ) הדגישה בפניו כי הוא נכשל בבדיקה אך לא הייתה לה כל חובה להודיע לו כי הוא רשאי לערוך בדיקת דם פרטית כדי לסתור את בדיקת המאפיינים. ביום 9.7.2015 גזר בית משפט השלום את עונשו של המבקש, כאמור בפסק 1 לעיל.
3.
המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור על שני חלקיו, וקבע, בין היתר, כי אין כל פסול בהרשעת המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך בדיקת המאפיינים בלבד. בנוסף, בית המשפט המחוזי מצא אף הוא כי השוטרת יידעה את המבקש בכך שנכשל בבדיקת המאפיינים. כמו כן, בית המשפט המחוזי מצא כי אין מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש, למעט ביטולו של רכיב העונש הנוגע לפסילה על תנאי של רישיון הנהיגה שלו, כמפורט בפסקה 1 לעיל.
הבקשה למתן רשות הערעור
4.
המבקש טוען כי שתי הערכאות הקודמות התעלמו מההלכה שיצאה, לשיטתו, מפיו של בית משפט זה ולפיה מוטלת על השוטרים החובה ליידע נאשם כי הוא נכשל בבדיקת מאפיינים לשכרות. יתרה מכך, המבקש סבור כי בנוסף לחובה להזהיר את הנאשם כי הוא נכשל בבדיקה המאפיינים, על השוטרים מוטלת חובה נוספת בדמות יידועו בכך שהוא יכול לנסות לסתור את חזקת השכרות באמצעות ביצוע בדיקת מעבדה באופן פרטי.
דיון והכרעה
5.
עיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, ואני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני , אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ))
או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)) . מעיון בבקשה עולה, כי מכלול טענותיו
של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני בלבד ואינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית, סוגיה כללית או שיקולי צדק מיוחדים המצדיקים דיון ב"גלגול שלישי" .
6.
למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים לא מצאתי כי יש דבר בטענות המבקש. בניגוד לטענתו, שתי הערכאות הקודמות קבעו בצורה מפורשת כי השוטרת שערכה לו את בדיקת המאפיינים הדגישה בפניו את העובדה שהוא נכשל בבדיקה זו. בנוסף, אינני מקבל את עמדתו של המבקש לפיה ההלכה שנקבעה בבית משפט זה מחייבת ליידע חשודים בנהיגה בשכרות באפשרותם לערוך בדיקת מעבדה פרטית. כך, ברע"פ 3807/11 מדינת ישראל נ' ארביב
(18.2.2013) (להלן: עניין ארביב ) נקבע כי לנוסח כתב האישום והזמנה לדיון הנמסר לנהג מיד לאחר בדיקות השכרות הנערכות לו, תתווסף הודעה על כך שבדיקת המאפיינים עשויה לשמש כראייה להוכחת אשמתו וכי באפשרותו להיוועץ עם עורך דין בדבר המשמעויות המשפטיות של כתב האישום. דהיינו, בניגוד לטענתו של המבקש, אין זכר בעניין ארביב
לחובת יידוע ספציפית של הנאשם ביחס לאפשרותו לערוך בדיקת דם במעבדה פרטית. כמו כן, בית משפט זה דחה את הבקשה לדיון נוסף בעניין ארביב
( דנ"פ 1668/13 ארביב נ' מדינת ישראל (6.6.2013) (להלן: דנ"פ ארביב )), ואין ממש בטענתו של המבקש כי דנ"פ ארביב
קובע הלכה חדשה המחייבת יידוע נאשמים בנהיגה השכרות בנוגע לאפשרותם לערוך בדיקת מעבדת פרטית. על כל האמור, אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור.
7.
סוף דבר, הבקשה נדחית. לפיכך, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, י"ט
באדר א' התשע"ו (28.2.2016).
ש
ו פ ט