רע"פ 1640/12 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (השופטים שפירא, גרשון וקיסרי) מיום 9.2.12 בתיק ענ"פ 42627-11-11, במסגרתו נתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום לנוער בחיפה (השופטת בן לוי) מיום 17.11.11 בתיק ת"פ 28741-04-11. בית המשפט המחוזי השית על המבקש עונש של 18 חודשי מאסר בפועל במקום 6 חודשי המאסר בפועל שהוטלו על המבקש בבית משפט השלום, ואותם סיים לרצות כשלושה חודשים טרם נדון הערעור. הבקשה עניינה חומרת העונש שהוטל בערכאת הערעור.

רקע והליכים

ב.

המבקש (יליד 8.12.93) הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן (ביום 4.10.11), המייחס לו במסגרת שני אישומים, עבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, כליאת שווא, תקיפה, איומים והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. לפי כתב האישום, במהלך 2011 (עובר לחודש אפריל), דרש המבקש מהמתלוננת וחברותיה להיכנס לרכב בו נסע יחד עם אחר. המבקש הסיע את המתלוננת וחברותיה לדירה בחיפה. שם, במשך שעות ארוכות לאורך הלילה, מנע המבקש מן המתלוננת לעזוב את הדירה פעם אחר פעם, ולעתים אף מנע ממנה יציאה מחדר השינה, הכל תוך שימוש באלימות מילולית ופיזית. באותו לילה התעמר המבקש במתלוננת, כשהוא מקלל חונק ומכה אותה בדרכים שונות; עוד במהלך אותו אירוע, הכניס המבקש את המתלוננת לחדר השינה, השכיב אותה על המיטה, נשכב מעליה כשהוא מחכך את איבר מינו באיבר מינה ונוגע בחזהּ, חרף התנגדותה ונסיונותיה להדוף אותו; רק כאשר נכנסה לחדר השינה חברתה של המתלוננת הפסיק המבקש את מעשיו. באירועים נוספים במהלך חודש אפריל אותה שנה (עליהם מבוסס האישום השני בכתב האישום), בעת פגישה בין המבקש למתלוננת, בעט המבקש במתלוננת, והתרעם על כך שאינה מעוניינת להיפגש איתו; באותם ימים התקשר המבקש למתלוננת ואיים לפגוע בה; כאשר התריעה בפניו המתלוננת כי תפנה למשטרה, איים עליה המבקש, כי יפגע בחייה אם בגללה ייכנס לכלא.

ג.

המבקש נשלח במצוות הדין לתסקיר שירות המבחן, ממנו עלו נסיבות חייו הקשות, בין היתר, מות אביו ואמו כשהיה בגיל העשרה ונשירתו ממסגרות החינוך. עוד עלה, כי למבקש עבר פלילי קודם הכולל בעיקר עבירות רכוש ועבירות איומים; וכי נסיונות טיפול רבים שנעשו בעבר נכשלו נוכח חוסר שיתוף פעולה מצד המבקש. צוין, כי המבקש הביע צער על הפגיעה במתלוננת, אולם שירות המבחן התקשה להעריך האם קיים סיכוי למסלול השיקומי, ומהי מידת הסיכון הנשקפת מן המבקש. בעקבות דברים אלה, לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו.

ד.

בית משפט השלום השית על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים והטעים, כי אמנם מדובר בעבירות חמורות אשר הסבו למתלוננת חויה קשה וטראומתית; עם זאת מדובר באדם צעיר מאוד, אשר לו נסיבות חיים קשות במיוחד, שהודה במעשיו והביע צער על הנזק שגרם. עוד הוטעם, כי למבקש אין כל משענת משפחתית, ויש להותיר לו צוהר של תקוה על מנת לחולל את השינוי המתבקש לטובתו ולטובת כלל הציבור; בית משפט השלום ציין, כי עובדת סוציאלית לקידום נוער, הביעה את נכונותה לנסות וללוות את המבקש פעם נוספת בהליך שיקום. לבסוף הוטעם, כי קיים חשש שעונש מאסר ממושך (אשר במהלכו יחצה המבקש את גיל הקטינות), יוביל את המבקש לכלא בגירים ולטראומה קשה בעבורו.

ה.

בית המשפט המחוזי קיבל (ביום 9.2.12), את ערעור המשיבה על קולת העונש, השית על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל, ושינה את המאסרים המותנים שהוטלו. בית המשפט המחוזי הטעים, כי בית משפט השלום לא נתן משקל הולם לסיכון הנשקף מן המבקש ולחומרת מעשיו. עוד הוטעם, כי למעשה העדיף בית משפט השלום את סיכויי השיקום הקלושים (דבר שקיבל ביטוי בתסקיר שירות המבחן, ובהיעדר יכולתו של השירות לבוא בהמלצה) ואת האינטרס האישי של המבקש למול האינטרס הציבורי. בית המשפט ציין, כי אינו מתעלם מכך שהמבקש סיים לרצות את עונשו בשלב בו נידון הערעור ומן העובדה שהמבקש ירצה את עונשו בין בגירים. ואולם, וזו העיקר לגישת בית המשפט המחוזי, חובתו של בית המשפט, בראש וראשונה, היא להגן על הציבור ולמנוע עבריינות נוספת. בסופו של יום הוחלט, כי העונש שהושת על המבקש איננו משקלל נכונה את מכלול שיקולי הענישה, ויש להתערב בגזר הדין ולהחמיר עם המבקש כאמור.

הבקשה

ו.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית (מיום 23.2.12). נטען, כי במקרה הנוכחי קיים פער ענישה קיצוני בין הערכאות העומד בתנאי הפסיקה להתערבות בגלגול נוסף (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ומצדיק להיעתר לבקשה לרשות ערעור חרף ההלכה הידועה, כי ככלל חומרת העונש איננה מהוה לכשעצמה עילה לכך. נטען, כי פסיקת בית המשפט המחוזי פוגעת באינטרס הצפייה הטבעי של המבקש שלא יחול מהפך קיצוני מדי בסנקציה שהוטלה עליו; וכי גזר דינו של בית משפט השלום לא חרג במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. כן נטען, כי יש להיעתר לבקשה נוכח נסיבות חייו הייחודיות של המבקש (כמפורט במסגרת תסקיר שירות המבחן). לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי נתן משקל מועט מדי לאינטרס השיקום של המבקש ולגורמי הסיכוי שבתסקיר שירות המבחן. לצד הבקשה נתבקשה עריכתו של תסקיר משלים שיבחן את מצבו של המבקש בהיותו מחוץ לכלא, ונתבקש עיכוב ביצועו של עונש המאסר.

עיכוב הביצוע והתסקירים המשלימים

ז.

בהחלטה מיום 23.2.12 נקבע, כי עונש המאסר יעוכב למשך שבועיים, לצורך עריכת תסקיר משלים וקבלת תגובת המשיבה לבקשה. מתסקיר שירות המבחן (מיום 11.3.12) עלה, כי לראשונה נראה שהמבקש מוכן לשתף פעולה עם הליך השיקום, וככל הנראה חל שינוי פנימי בתפיסותיו של המבקש לאחר מאסרו; צוין, כי למבקש תובנות משמעותיות יותר על חומרת העבירות והפגיעה הקשה שהסב לקרבן; וכי הביע חרטה שנראית כנה, והוא מקבל אחריות על חלקו בעבירות. נוכח האמור, הומלץ לעכב את עונשו של המבקש בארבעה חודשים, כדי לתת למבקש הזדמנות ליטול חלק בתכנית שיקום שנבנתה בעבורו, ולהציבו בצו השגחה זמני של השירות. בתגובתה מיום 11.3.12, הודיעה המשיבה כי היא מסכימה לדחיית העונש נוכח המלצת שירות המבחן, אך לעמדתה אין הצדקה להיעתר לבקשה לרשות ערעור, שכן היא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה ערעור בגלגול שלישי. עוד צוין, כי במקרה דנן אין מדובר בפער ענישה הלוקה בחוסר סבירות מהותי, אלא שהעונש שהוטל מלכתחילה בבית משפט השלום, הוא אשר סוטה מרף הענישה ההולם את הפרשה.

ח.

בעקבות הסכמת הצדדים, עוכב ביצעו של עונש המאסר, ושירות המבחן נתבקש לערוך תסקיר משלים כעבור ארבעה חודשים (החלטה מיום 11.3.12). בתסקיר המשלים (מיום 24.6.12) הודיע שירות המבחן, כי למעשה המבקש לא החל כלל את התכנית שנבנתה עבורו, וניתק קשר עם היחידה המטפלת. המבקש הפר את תנאי התכנית, לא הגיע לפגישות הטיפול, וכל ניסיון ליצירת קשר טלפוני עימו נכשל. שירות המבחן הודיע, כי הוא מסיר אחריות על המשך הטיפול במבקש ואין לו המלצה טיפולית נוספת. בעקבות תסקיר זה, הודיעה המשיבה (ביום 5.7.12), כי התנגדותה למתן רשות ערעור עומדת בעינה, וכי התמונה העולה מן התסקיר המשלים מחזקת את המסקנה העונשית אליה הגיע בית המשפט המחוזי, לפיה יש להעדיף את שיקולי הגמול וההרתעה על פני האינטרסים האישיים של המבקש, לרבות סיכויי השיקום.

ט.

בא כוחו של המבקש הודיע מצידו בעקבות החלטה מיום 5.7.12, כי "האמור בתגובת המשיבה מתאר נאמנה את טיב הקשר של המבקש עם שירות המבחן. יש לציין כי הקשר של הח"מ, עם המבקש, היה ענייני בהתחלה, והתקיימו עמו מספר שיחות ופגישות. בהמשך ובשלב שבו נותק הקשר עם שירות המבחן נותק הקשר גם כן עם הח"מ. נכון לכתיבת שורות אלו לא הצלחנו לחדש את הקשר עם המבקש" (הודעת בא כוח המבקש מיום 10.7.12).

הכרעה

י.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הכלל הידוע הוא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). הבקשה הנוכחית ממוקדת בסוגית חומרת העונש, שכפי שצוין בבקשה אינה מהוה עילה עצמאית למתן רשות ערעור (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אכן בפרשת הגואל שהוזכרה, נקבע חריג לכלל זה; ואולם, על פניו אין מקרה זה בא בגדרו. כפי שנזדמן לי לומר בעבר:

"אף אם קיים פער בין העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור, אין בכך להצדיק מתן רשות ערעור, שכן יש לבחון האם העונש שהוטל אכן הולם את חומרת העבירה שבגינה הורשע הנאשם (רע"פ 2557/12 פרדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם))"

י"א.

חרף זאת, נוכח הגיל הצעיר והתסקיר מיום 11.3.12 סברתי שמא יש מקום לשקול העברת התיק להרכב, לשם השיקום ובשל קטינות המבקש (ואף כי היה מעל גיל 17 בעת בעבירות) ודיני הקטינות. ואולם, מסקירת תולדותיה של בקשה זו ניתן ללמוד, כי סיכויי השיקום לעת זו אינם תומכים בהיענות לבקשה. המבקש נמנע משיתוף פעולה עם מאמצי השיקום, ואין איפוא מקום להידרש לכך במסגרת גלגול שלישי.

י"ב.

אוסיף: אחרי ככלות הכל המבקש הורשע בעבירות חמורות, וסבורני, כי עונש המאסר שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי משקלל נכונה את מכלול שיקולי הענישה בעניינו. אין זו מעידתו הראשונה של המבקש, ואין זה הניסיון הראשון להושיט לו יד ולאפשר לו הזדמנות נוספת לשיקום. אכן, כידוע בכל הנוגע לענישת קטינים נותנים בתי המשפט משקל יתר לשיקולי השיקום על פי מצוות הדין והפסיקה (ראו חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971; ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)); אך אין זה השיקול הבלעדי, ואיננו בבחינת כרטיס חופשי לעבירות חמורות כגון אלה בהן עסקינן; ואין בו אף כדי לפטור מקיום צוי המבחן שהוטלו על המבקש (ראו ע"פ 8277/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2975/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נוכח התסקיר האחרון ניכר, כי אין עוד מקום לבכר את שיקולי השיקום והאינטרס האישי של המבקש למול שיקולי הענישה האחרים, ובראש חומרת העבירות.

י"ג.

ולבסוף, למבקש או לכל נאשם אחר אין זכות קנויה, כי עונשו לא יוחמר במסגרת ערעור, ומכאן כי גם אין ציפיה לגיטימית לכך, הראויה להתערבות. אכן, בפסיקה נמצאו חריגים בהם ניתנה רשות ערעור בגלגול נוסף נוכח שיקולי צדק או "שאלה מצפונית אנושית" (ראו רע"פ

4954/90

זמיר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). פשיטא כי מקרים אלה נמדדים במשורה. מקרה זה אינו בא בקהלם. כמובן אין להיואש, ויש לקוות כי המבקש ילמד את לקחו ויתעשת; איך אין מקום להקל עמו עתה.

י"ד.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש יתיצב לריצוי עונשו ביום 15.7.12 עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12016400_T05.doc

רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333

; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il