רע"פ 1759/09 משעל ראיד כמאל נ. מדינת ישראל

1.

כנגד המבקש הוצא צו שיפוטי, המורה לו להתאים מבנה שבנה להיתר שניתן, ולהרוס מבנה נוסף שבנה ללא היתר. משנמנע מלבצע את הצו, הוגש נגדו כתב אישום בעובדותיו הודה, ובעקבות כך הורשע בעבירות שונות על פי חוק התכנון והבניה, וביניהן עבירה של אי-קיום צו בית המשפט. על כך דן אותו בית-משפט השלום בעכו ל-10 חודשי מאסר, קנס בסך 25,000 ש"ח, חולטה התחייבות עליה חתם בעבר והוא חויב לחתום על התחייבות חדשה להימנע מעבירה. כמו כן, הופעל, בחופף, מאסר על תנאי בן 3 חודשים.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-משפט המחוזי בחיפה כנגד העונש – נדחה, ועתה הוא מבקש כי תינתן לו רשות לשוב ולערער בפני בית-משפט זה. להשקפתו, מעורר עניינו סוגיה עקרונית, היינו, אם על המשיבה היה לסלק בעצמה את הבנייה האסורה, ומשלא עשתה כן אין להניח את האשמה לפתחו של המבקש. עוד נטען, כי בימים אלו ממש ביצע המבקש את האמור בצו השיפוטי, ובידו להוכיח זאת בראיות.

3.

כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. סעיף 205 לחוק התכנון והבנייה מעניק סמכות שברשות לבית המשפט להורות על סילוק בנייה אסורה באמצעות גורם אחר מזה שיצר אותה, ואין הסעיף מורה על חובה כלשהי בעניין זה . עוד אוסיף, כי גם אם סילק המבקש את הבנייה האסורה בעצמו, הוא עשה זאת לאחר שבמשך תקופה ארוכה הפר את צו בית המשפט, ולפיכך אין בביצוע הצו עתה כדי להצדיק הקלה בעונש. יתר טענותיו של המבקש נבחנו בפני שתי ערכאות קמא, ולא מצאתי כי בפיו עילה לבחינתן בשלישית.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחות הבקשות לעיכוב ביצוע העונש והגשתן של ראיות נוספות.