פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8021/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יוחנן בן דוד
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז ירושלים – מדינת
ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.9.09 בע"פ
4659/09 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם
בשם המבקש:
עו"ד נילי שגיא
בשם המשיבה:
עו"ד אבי-טל שלומי
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 4659/09 (כבוד השופט י' נועם ) מיום 6.9.2009, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבית-שמש בתיק עמ"ק 20296/06 (כבוד השופט ש' שטיין ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום המייחס לו עבירות שונות מתחום התכנון והבנייה ורישוי עסקים וביניהם הפרת צו מניעת פעולות; הפרת צו הפסקה שיפוטי; ביצוע עבודות בנייה ללא היתר ושימוש במקרקעין ללא היתר; ועבירת ועיסוק ללא רישיון. על פי הנטען בכתב האישום המבקש הקים והפעיל מסעדה, בכניסה למושב גבעת יערים, בשטח שייעודו חקלאי. במקום נבנו מזנון ושירותים, וכן הוקמו סככות על-פני שטחים נרחבים. בנוסף נערכו אירועים במסעדה ללא רישיון כחוק.
ביום 28.1.2009, לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות המיוחסות לו, וגזר עליו 4 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות; 4 חודשי מאסר על-תנאי ותשלום קנס בסך 75,000 ש"ח. כן נצטווה המבקש להרוס את המבנים שהוקמו ללא היתר, ונאסר עליו, באורח מיידי, לעשות שימוש בנכס, למעט למטרות חקלאיות. בנוסף, ניתן צו לסגירתו המיידית של העסק.
המבקש ערער על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי. ביום 6.9.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי גזר הדין שהושת עליו הינו מכביד, ובפרט על רקע נסיבותיו האישיות ומצוקתו הכלכלית הקשה. עם זאת, מדובר בעונש ראוי והולם, שאין עילה להתערבות בו. עוד נקבע כי המבקש הפר צווים שיפוטיים, העבירות נמשכו לאורך זמן, נועדו להפקת רווח כלכלי והסבו מטרד משמעותי לשכניו. על כן העבירות חמורות בטיבן ובנסיבותיהן, ומכאן תכליות הענישה – השמירה על המדיניות התכנונית, קיום שלטון החוק ומניעת ההנאה מפרי העבירות – חייבו הטלת מאסר בפועל וקנס מכביד. עוד נקבע כי בית משפט השלום יישם נכונה את שיקולי הענישה הרלבנטיים ואת ההלכות הפסוקות של בית משפט זה.
מכאן הבקשה שלפניי.
המבקש טוען כי לאור הסטייה הניכרת ממדיניות הענישה הראויה במקרים מעין אלו יש מקום ליתן רשות ערעור לבית משפט זה. המבקש, בבקשה מפורטת ומנומקת, מפנה לגזרי דין רבים, מהם לטענתו עולה כי עונשו חורג במידה משמעותית מרף הענישה המקובל. עוד הוא טוען כי אין לבחון בקשה זו בראי הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982), שכן המקרה הנדון שונה מהלכה זו שכן מדובר בדיני נפשות, ואין מקום להחיל מבחנים כה מחמירים לבחינת בקשה זו. יתר על כן, לטענתו העונש אשר נגזר עולה כדי טעות משפטית ואינו מאזן בצורה ראויה בין כלל השיקולים לחומרה ולקולה.
מנגד טוענת המשיבה כי חרף טענות המבקש אין בבקשה למעשה כל שאלה מהותית המצדיקה דיון בפני ערכאה זו, ועל אף טענותיו יש לבחון בקשה זו בראי הלכת חניון חיפה . לגופו של עניין טוענת המשיבה כי העונש אשר נגזר עליו אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה לאור חומרת המעשים, והוא תואם את מדיניות הענישה כפי שנקבעה על ידי בית משפט זה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). חשוב לחזור ולהדגיש כי הלכת חניון חיפה ופסקי הדין שבאו לאחריה הם הקובעים את מסגרת הדיון בבקשות רשות ערעור מסוג זה, כפי שפורט לעיל, ואין כל ממש בטענות המבקש כי יש לבחון בקשה זו – אשר דנה בהליך פלילי – בכללים שונים.
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש, כפי שציינה המשיבה (ראו רע"פ 1759/09 כמאל נ' מדינת ישראל (1.3.2009)). מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית משפט זה עמד על כך כי יש למצות את הדין עם אלו אשר לא מקיימים את חוקי התכנון ובניה, בעניין זה ציינתי במקום אחר:
"כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו" (רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 17.5.2006) ראו גם רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 22.5.2005)).
קיים אינטרס ציבורי משמעותי למצות את הדין עם פורעי חוקי התכנון והבניה (ראו רע"פ 1520/01 שוויצר נ' יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ובניה , פ"ד נ"ו
( 3) 595, 604 (2002); ע"פ 10023/07 יעקב סבן ציוד לבניה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" (טרם פורסם, 20.12.2007)). בענייננו המבקש עשה דין לעצמו ובמשך זמן ארוך פעל שלא בהתאם לחוק, ובניגוד לצווים שיפוטיים. על מעשים שכאלו, המבטאים זלזול חמור בחוק ובזולת יש להגיב בענישה ממשית ומרתיעה.
על כן, נראה כי הערכאות הקודמות איזנו כראוי בין השיקולים השונים בשלב גזירת הדין, בהתאם להלכה שבשלב זה בוחנים כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם
(ראו ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)), ואין מקום לבחינה נוספת של סוגיה זו בגלגול שלישי.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקש יתייצב ביום 16.5.2010 בשעה 10:00, לפני הממונה על עבודות השירות, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ל' בניסן התש"ע (14.4.2010).
ש ו פ ט