רע"פ 1904/03 ליאור אוזאנה נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט לתעבורה בעבירות של גרימת מוות תוך כדי נהיגת רכב ברשלנות ונהיגה בחוסר זהירות, בשל כך שתוך כדי נהיגתו במסלול השמאלי של כביש תלת-מסלולי, פגע בחזית רכבו בגב' פייזיק דבורה ז"ל (להלן: המנוחה), שהיתה בת למעלה מ-80 שנה, וגרם למותה. התאונה ארעה שעה שהמנוחה חצתה באיטיות את הכביש מימין לשמאל, שלא במעבר חציה. בית משפט השלום השית על המבקש עונש מאסר בן ששה חודשים לריצוי בעבודות שרות, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שש שנים, קנס בסך 6,000 ₪ ומאסר על תנאי.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. המשיבה ערערה אף היא על קולת העונש. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על שני ראשיו וקיבל את ערעור המדינה, בגזרו על המבקש שבעה חודשי מאסר בפועל תחת ששת החודשים לריצוי בעבודות שירות. יתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם. על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפני, ובמסגרתה בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

3.בית המשפט לתעבורה קבע - על סמך עדותו של עד ראיה שנהג בקטנוע במסלול הימני ועדותו של בוחן התנועה - כי המבקש חייב היה להבחין במנוחה, שהספיקה לחצות כ-9 מטרים מרוחב הכביש (שהוא 9.90 מ') והגיעה לנתיב הנסיעה השמאלי ביותר בו נסע המבקש ובו נמצאה עובר לפגיעה. בית המשפט ציין, כי התאונה ארעה באור יום מלא, בראות טובה וכי יתר הנהגים שנסעו במסלולים האחרים הבחינו במנוחה והאטו נסיעתם. בית המשפט קבע, כי " ממדי גופה [של המנוחה] בולטים מאוד " וכי " הולכת הרגל לא צעדה ולא הלכה, בהליכה רגילה של קשישה, כאמור היא "זחלה", בהליכה איטית ביותר ". נדחתה גרסת המבקש שנתמכה בעדות מומחה, לפיה רכבים שנסעו בנתיבים הימניים הסתירו למבקש את המנוחה עד לרגע הפגיעה בה. בית המשפט קבע, כי " המומחה נשען על "עובדות" שלא הוכחו, ולכן אין באפשרותי לקבל את מסקנותיו ".לפיכך, הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בית המשפט המחוזי אישר את הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה בציינו, כי הרשלנות במקרה זה הינה חד משמעית וברורה לחלוטין. נדחתה טענת המבקש לניתוק הקשר הסיבתי בשל כך שהמנוחה חצתה את הכביש, לא במעבר חציה. הטעם לכך הוא, שרשלנות תורמת אינה מנתקת קשר סיבתי וכי נהג לעולם חייב לצפות גם לרשלנותם של הולכי רגל וחייב להיות ער ולהבחין בנעשה בפניו בדרך ובסביבתה הקרובה. ערעורה של המשיבה על קולת העונש התקבל בשל כך שמדובר ברשלנות של ממש ולמבקש חרף גילו הצעיר, הרשעות קודמות רבות בעבירות תעבורה בטיחותיות כגון אי ציות לתמרור עצור. בית המשפט קבע, כי הענישה שנקבעה על-ידי בית המשפט לתעבורה אינה מהווה תרומה מספקת למלחמה בתאונות הדרכים. בשל כך הוחמר עונשו של המבקש, כאמור לעיל.

4.בקשת רשות הערעור אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית על-פי הכללים הנקוטים בידינו, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר הדין.

אשר להכרעת הדין, גם לגופו של עניין לא מצאתי כי יצאה שגגה מלפני שתי הערכאות הקודמות המצדיקה התערבותנו. הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה, שאושרה על-ידי בית המשפט המחוזי, מבוססת היטב על חומר הראיות שהיה בפניו, ובין היתר, על התרשמות בית המשפט מן העדים שהעידו בפניו. על סמך אלה קבעו בתי המשפט כי קיימת רשלנות חמורה מצד המבקש וכי הרשלנות של הולכת הרגל המנוחה לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנות המבקש לבין התאונה. קביעות אלה אינן שגויות ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

אשר לגזר הדין, כלל נקוט הוא בידינו כי אין מקום לתת רשות ערעור על עונש שהושת על המבקש רשות כזו. העובדה ששתי ערכאות קודמות הטילו עונשים שונים אינה כשלעצמה עילה להתערבות ערכאה שלישית. העונש שהושת על-ידי בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה של בית משפט זה ואינו חמור כלל ועיקר כשלעצמו, בהתחשב ברשלנותו החמורה שגרמה לתוצאה הטראגית של מות המנוחה ובעברו המכביד בעבירות תעבורה בטיחותיות. נתתי דעתי לכך שבית המשפט המחוזי קבע כי המנוחה תרמה ברשלנותה לתאונה בכך שחצתה שלא במעבר חציה. העונש שהשית בית המשפט המחוזי משקף התחשבות גם בקביעה זו.

5.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.