רע"פ 2279/13 יוסי גל נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף ) מתאריך 14.02.2013 ב-עפ"ת 62552-01-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' ורד ) מתאריך 14.01.2013 ב-תת"ע 31918/09.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, בגדרו נטען כי בתאריך 14.10.2009 הוא נהג ברכב בכביש מס' 4 בהיותו שיכור. כן נטען כי המבקש סירב ליתן דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) בשילוב עם סעיפים 64ב, 64ד(א) ו-39א ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] .

3.

בתאריך 27.09.2012 הוכרע דינו של המבקש, לאחר ניהול הוכחות. בית המשפט הנכבד לתעבורה סקר בהרחבה את מכלול הראיות נגד המבקש, ובסופה של הכרעת הדין קבע כדלקמן:

"במקרה דנן קיימות די ראיות כי הנאשם [המבקש כאן – ח"מ ] נהג כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים. הנאשם הודה כי שתה שתי [כך במקור] בקבוקי בירה, בדיקת הנשיפון הצביעה על אינדיקציה לשכרות, מפיו נדף ריח אלכוהול, התנהגותו הייתה חריגה וחסרת רסן, כשהנאשם צעק, גידף וסירב לשתף פעולה. השוטר התרשם כי הנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול בינונית.

[...]

אתחשב בעובדה שהנאשם לא כשל במבחני הביצוע הכלולים בבדיקת המאפיינים, ולכן ארשיע אותו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, שחומרתה פחותה מהעבירה של נהיגה בשכרות בה הואשם בכתב האישום".

לפיכך, זיכה בית המשפט לתעבורה את המבקש מהעבירה שיוחסה לו, אך הרשיע אותו בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, עבירה לפי תקנה 26(2) ל תקנות

התעבורה, התשכ"א-1961 .

4.

בתאריך 14.01.2013 גזר בית משפט הנכבד לתעבורה את דינו של המבקש. בגזר הדין, התייחס בית המשפט לתעבורה לכך שהמבקש ניסה מספר פעמים להכשיל את בדיקות השכרות שאותם ניסו השוטרים לקיים, לעובדה שבחר לנהל הוכחות, ולעברו התעבורתי המכביד. נוכח כל אלה, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: פסילת רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 11 חודשים, פסילת רשיון נהיגה על תנאי למשך 3 שנים (כשהתנאי הוא שהמבקש לא ינהג בזמן הפסילה, או יורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, או בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים), וקנס בסך 2,500 ש"ח.

1.

על פסק דינו של בית המשפט הנכבד לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. עיקר טענותיו של המבקש שם היו ביחס לממצאים עובדתיים שונים, כפי שאלה נקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה. כמו כן, המבקש טען כי העונש שהושת עליו חורג מרף הענישה המקובל בעבירה שבה הורשע.

בפסק דינו הקצר מתאריך 14.02.2013, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על כל חלקיו.

ביחס להכרעת הדין, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי: "קביעותיו של בית משפט קמא הינן קביעות נכונות, מתאימות לנסיבות, אין הצדקה להתערב בהן ולכן, הערעור על הכרעת הדין נדחה".

בית המשפט המחוזי הנכבד אף נמנע מלהתערב בעונש שהושת על המבקש, תוך שהוא מציין כי בית המשפט לתעבורה נתן משקל הולם למכלול הנסיבות, וכי: "בוודאי שאין מדובר בעונש מוטעה המצדיק התערבות של ערכאת הערעור".

מכאן הבקשה שבפני, בגדרה טוען המבקש אך ורק כנגד הרשעתו.

טענות המבקש

2.

עיקר טענותיו של המבקש הן כנגד קביעות עובדתיות שונות של בית המשפט לתעבורה, שכן לשיטתו: "מדובר היה במקרה קלאסי להתערבות בממצאי עובדה ומהימנות". המבקש אף מפרט כיצד, לדבריו, שגו בתי המשפט הנכבדים קמא בכך שלא התייחסו באופן הולם למחדלים ראייתיים שונים, וביניהם: הגשת ראיות בלתי קבילות, המנעות התביעה מהעדתם של עדים רלבנטיים, הסקת מסקנות שגויות מראיות נסיבתיות, ועוד.

דיון והכרעה

3.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות . להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.

4.

הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תנתן אך ורק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) (להלן: עניין אבו שנב )).

5.

בא-כח המבקש אכן התייחס בבקשה ל הלכת חניון חיפה , ואולם אין בבקשה שבפני כל טעם המצביע על חשיבות משפטית-עקרונית התואמת את המתבקש מ הלכת חניון חיפה ומ עניין אבו שנב הנ"ל. רובה המוחלט של הבקשה מכיל, כאמור, טענות שונות ביחס לממצאים עובדתיים, אשר נקבעו על ידי הערכאה המבררת, השגות שנדחו על ידי ערכאת הערעור. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה שבפני.

6.

גם לגופם של דברים לא נראה כי יש מקום להיענות לבקשה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, הכרעת דינו של בית המשפט הנכבד לתעבורה משכנעת, מבוססת על אדנים איתנים, ומכלול הראיות בתיק מצביע, מעבר לספק סביר, על כך שהמבקש אכן נהג ברכב תחת השפעת משקאות משכרים.

7.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי הן מבחינת ההלכות המתייחסות למקרים שבהם תנתן רשות ערעור, והן לגוף הבקשה שפני – אין מקום ליתן רשות ערעור.

8.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית .