רע"פ 2288/06 איתמר סיאני נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בחדרה, על-פי הודאתו, בשימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 156, 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ובאי-קיומו של צו בית-משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק. בעקבות ההרשעה נגזרו למבקש ארבעה חודשי מאסר, קנס בסך 30,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 50,000 ש"ח לבל ישוב ויבצע עבירות כאמור. עוד נאסר על המבקש לעשות שימוש כלשהו במבנים נושא-האישום, והוא חויב להורסם. את פסק-דינו חתם בית המשפט במלים: "הודעה והוסברה זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, תוך 45 יום מהיום".

באשר לעונש המאסר שהוטל, הורה בית-משפט השלום לממונה על עבודות השירות לחוות-דעתו כלום יכול המבקש לשאת בו בדרך של עבודות שירות. עוד בטרם הגיש הממונה את חוות דעתו, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה ערעור כנגד גזר-הדין. לערעורו צירף גם את חוות-דעתו של אדריכל, ולפיה רב הסיכוי כי בקשה שהגיש למתן היתר בניה כחוק, תיענה בחיוב.

2.בית-המשפט המחוזי דן בערעור לגופו, והחליט לדחותו לאחר שלא ראה מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית. באשר לבקשה להגשתה של חוות-הדעת, קבע בית-המשפט המחוזי, כי על-פי האמור בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, רשאי המבקש להגישה לבית-משפט השלום אשר טרם סיים את מלאכת גזירתו של העונש.

3.פסק-הדין בערעור ניתן בתאריך 12.2.06, אולם המבקש לא שעה להמלצתו של בית המשפט המחוזי, לפנות ולבקש מהערכאה הדיונית לדחות את מועד ביצועו של צו ההריסה. במקום זאת הגיש את הבקשה שבפנַי, בגדרה הוא עותר כי ייקבע שבקשה לפי סעיף 207 ניתן להגיש גם לבית-משפט שלערעור.

4.חוששני כי טעות יצאה מתחת ידיו של בית משפט השלום, בעקבותיה הלכה גם ערכאת הערעור. כידוע, זכותו של אדם לערער על פסק-דין בהליך פלילי קמה משעה שבית-המשפט קם מכיסאו, ובלשונו של הנשיא מ' שמגר: "אם נותר לשופט לעשות דבר מה נוסף, אין החלטתו בגדר פסק-דין. משסיים השופט את מלאכתו, נפתחים בפני בעל דין, הרואה עצמו מקופח, שעריו של בית המשפט לערעורים" (ע"פ 1509/91 כדורי

נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (3) 652, 655). והנה, גזירת עונשו של מי שהורשע והתבקשה בענינו חוות דעת מהממונה על עבודות השירות, אינה נשלמת קודם שהוגשה חוות הדעת, ובטרם הכריע בית-המשפט בדבר האופן בו ישא הנאשם בעונש. בכך עסק גם השופט א' גולדברג:

"יהא על בית המשפט לקבל חוות דעת מהממונה, טרם שיחליט, בהחלטה נוספת על גזר-הדין, אם יישא הנאשם את המאסר בעבודת שירות ... בכל מקרה מובן הוא כי רק עם מתן ההחלטה יש בידי הצדדים לדעת סופית מהו העונש לאמיתו, ורק אז בשל למעשה שיקול דעתם אם לערער על גזר-הדין ... לא יהיה בידי הצדדים לכלכל את צעדיהם בכל הנוגע להגשת ערעור, אלא לאחר שקבע בית המשפט את עמדתו לגבי נשיאת המאסר בעבודת שירות" [ע"פ 537/89 מדינת ישראל נ' אברהמין , פ"ד מג(4) 772, 778].

וראו גם ע"פ 1276/95 מדינת ישראל נ' בעדש (לא פורסם); וע "פ 271/01

טולדנו נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(3) 830, 835.

5.אשר על כן, וכל עוד לא סיים בית משפט השלום את ההליכים שבפניו, פתוחה בפני המבקש, ככל שחפץ הוא בכך, הדרך להגיש בקשה לפי סעיף 207 הנ"ל. על יסוד האמור, אין עוד צורך להידרש לבקשה להרשות ערעור שני, והיא נמחקת.