רע"פ 2509/08 שמעון ויצמן נ. מדינת ישראל

בעקבות הרשעתו בנהיגה בשכרות, גזר בית-המשפט לתעבורה בחיפה את עונשו של המבקש לארבעה חודשי מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים ועוד שלושה חודשים על-תנאי, וקנס בסך 1,500 ש"ח. ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה נדחה, לאחר שנקבע כי מכשיר ה"ינשוף" באמצעותו נערכה בדיקת השכרות פעל כשורה, וממילא אותה בדיקה לא שימשה ראיה יחידה להוכחת אשמתו של המבקש, אשר בעת שעוכב לבדיקה נדף מפיו ריח של אלכוהול, ואף הודה בלשון מפורשת כי שתה משקאות אלכוהוליים ואף ביקש מאשתו להחליף אותו בנהיגה.

בבקשה שבפני נטען כי יש מקום להתיר ערעור שני, ראשית, באשר העונש שנגזר חמור מן המקובל ופוגע באחידות הענישה, ושנית, הואיל ומכשיר ה"ינשוף" אינו אמין, הבדיקה באמצעותו לא בוצעה על-פי הכללים אשר אינם מוסדרים דים בחוק, וכמוהם גם הכללים על-פיהם נבחנת בזירת האירוע התנהגותו של נהג הנחשד בשכרות. עוד נטען, כי הגורמים המוסמכים לא מילאו את חובתם לקבוע בחוק מהו משקה משכר, ומהו שיעור האלכוהול בדם הפוסל לנהיגה.

בטענות אלו אין ממש, והניסיון לשוות להן צביון של סוגיות כלליות הראויות לליבון עקרוני בבית-משפט זה לא יוכל יצלח. למעשה, אין מתעוררת אלא שאלת אשמתו הקונקרטית של המבקש, וזו הוכחה כל צורכה בערכאה הדיונית, על-יסוד ממצאי עובדה ומהימנות ששבו ואושרו בערכאת הערעור. באשר לשאלת אמינותו של מכשיר ה"ינשוף" והכללים המסדירים את השימוש בו, לא זה המקום להידרש לסוגיות אלו, ולו מן הטעם שגם אלמלא נערכה למבקש אותה בדיקה, היה מקום למסקנה כי נהג כשהוא שיכור. איני רואה ממה חפץ המבקש להיבנות בטוענו כי בחינת התנהגותם של חשודים בנהיגה בשכרות אינה אמינה, באשר "רובם של הנהגים שנתפסים עוברים אותה בהצלחה", לשון הבקשה, וזאת שעה שהוא עצמו נתפס כשריח אלכוהול נודף מפיו והודה בשתייתם של משקאות משכרים. ולבסוף, הטענות באשר להגדרות החסרות בחוק, אף להן אין שחר, וראו סעיף 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וכן תקנות התעבורה (תיקון מס' 3), התשמ"ב-1982, ק"ת 4335.

על יסוד כל האמור החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה גם את העתירה לעיכוב ביצועו של העונש.