פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
277/13
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
רחמים זכרי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי
בירושלים שניתנה ביום
20.12.2012 ע"י כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן בתיק ע'' 016481-10-12
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פדרמן ) מתאריך 20.12.2012 ב-ע"פ 16481-10-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט פ' שטרק ) מתאריך 09.09.2012 ב-ת"פ 2325/11.
להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
2.
למבקש, אדם נכה כבן 80, נרשם דו"ח חניה, לפיו בתאריך 13.07.2010, בשעה 10:17, העמיד את רכבו בסמוך לחניון ברחוב כנפי נשרים 17 בירושלים, במקום שהחניה בו אסורה, והאיסור מסומן בתמרור (להלן: דו"ח החניה ). נוכח הנטען בדו"ח
החניה הנ"ל, הואשם המבקש בעבירה לפי סעיף 5(א) ל חוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), תשכ"א-1960 .
בשים לב לעובדה שרכב המבקש נושא תג נכה, ביקש המבקש להישפט בגין דו"ח החניה, וטען כי פעל בהתאם לאמור בסעיף 2(א) ל חוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993 (להלן: חוק חניה לנכים ), הקובע כך:
"נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה (להלן - הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו אם התקיימו כל אלה:
(1)
בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;
(2)
בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;
(3)
החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים;
(4)
החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה".
3.
בתאריך 09.09.2012 הורשע המבקש, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה המיוחסת לו. בית המשפט הנכבד לעניינים מקומיים קבע כי התנאי הקבוע בסעיף 2(א)(4) לחוק חניה לנכים לא ה תקיים פה, שכן המקום בו החנה המבקש את רכבו "גרם להפרעה לתנועה והגביר את הסיכון לציבור הנהגים היוצאים מהחניון". נוכח הרשעתו, השית בית המשפט לעניינים מקומיים על המבקש קנס בסך של 360 ש"ח.
4.
על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו, סקר בית המשפט המחוזי את מכלול הראיות, וכן צפה – בהסכמת הצדדים – במקום ביצוע העבירה, באמצעות תוכנת Google Maps . לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי החניית רכבו של המבקש באותו מקום אכן גרמה להפרעה ממשית לתנועה, ולכן מצא כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט הנכבד לעניינים מקומיים הנכבד.
מכאן הבקשה שבפני.
טענות המבקש
5.
טענתו המרכזית של המבקש היא כי בהחנייתו את רכבו במקום המתואר בדו"ח – לא גרם להפרעה ממשית לתנועה, אלא לכל היותר להפרעה קלה לתנועה, ולכן מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 2(א) ל חוק חניה לנכים . המבקש אף צירף תמונות שונות של מקום האירוע ושל רחוב כנפי נשרים, המוכיחות, לשיטתו, כי המשפט קמא שגו בפסקי דינם.
בנוסף, המבקש טוען כי יש לפסול את הדו"ח המקורי שנרשם לו, שכן בדו"ח זה נפלה, לדבריו, טעות בציון מספר הבית שבסמוך אליו החנה את רכבו.
דיון והכרעה
6.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה
להידחות . להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.
7.
נוכח נסיבות המקרה, כפי שאלה פורטו לעיל, ברי כי לא מתעוררת פה סוגיה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. לפיכך הבקשה איננה עומדת במבחנים, אשר נקבעו ב- ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) לצורך מתן רשות ערעור, ולכן דינה להידחות (עיינו: רע"פ 604/10 לביא נ' מדינת ישראל (10.05.2010), שם התבררו נסיבות דומות מאוד לענייננו).
8.
יתרה מזאת: בגדרי בקשת רשות הערעור שבפני, חוזר למעשה המבקש על טענותיו העובדתיות , אשר התבררו הן בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, והן בפני בית המשפט המחוזי – ונדחו בשניהם. מטבע הדברים, אין זו דרכו של בית משפט זה להדרש להכרעה במחלוקות עובדתיות – ודאי שלא במסגרת בקשה לדיון ב-"גלגול שלישי". לפיכך עם כל ההבנה למצבו של המבקש, בהתייחס לגילו ולנכותו – יש לדחות את טענתו כאילו החנה את רכבו באופן התואם את הקבוע בסעיף 2(א) ל חוק חניה לנכים .
9.
אשר לטענתו של המבקש ביחס לטעות לכאורה שנפלה בדו"ח החניה המקורי שנרשם לו – בציון מספר הבית שלידו חנה, הרי שטענה זו לא נטענה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, או בפני בית המשפט המחוזי, אלא עלתה לראשונה במסגרת הבקשה שבפני – ודי בכך כדי לדחותה (וזאת מבלי שאביע כל עמדה בשאלה האם במידה והטענה היתה מתקבלת היה בכך כדי לשנות את החלטתי, או את פסקי הדין של הערכאות קמא).
10.
הנה כי כן, מסקנתי היא כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, בכל האמור בהרשעתו של המבקש בעבירה שיוחסה לו. בשים לב לעובדה שהמבקש לא טען כנגד גובה הקנס שהושת עליו, או כנגד יכולתו לשלמו – אין מקום להתערב גם בכך.
11.
סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית .
ניתנה היום,
ה' בשבט התשע"ג (16.01.2013).
ש ו פ ט