רע"פ 2868/08 ג'אברין מוחמד מוטיע ח'דר נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (פ 1894/05; פ 3218/04) בגין 26 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, לפי סעיפים 117(א)(6) ו-67(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ ) בשילוב עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: תקנות מע"מ ); 13 עבירות של מסירת ידעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר, לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ; ו-52 עבירות של הוצאת חשבוניות מס ואי תשלום המס הנובע מהן, לפי סעיף 117(א)(14) לחוק המע"מ.

לפי הנטען בכתב האישום הראשון, המבקש, אשר עוסק בעבודות אלומיניום, לא הגיש 26 דו"חות תקופתיים, מתוך רשלנות לכל הפחות, באף אחד מהמועדים האפשריים לפי תקנה 20 לתקנות מע"מ. בכתב האישום השני נטען, כי המבקש הגיש 13 דו"חות תקופתיים כוזבים (בין התאריכים 1/2002 ו-11/2002; ובין 2/2003 ו-3/2003) והעלים עסקאות בסכום של 994,577 ש"ח, אשר סך קרן המס הנובע ממנו, ואשר לא שולם, הוא 181,740 ש"ח. בדו"חות אלו נכללו עסקאות שבגינן הוציא המבקש 52 חשבוניות מס.

ביום 3.4.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט מ' מסארווה) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום

וזאת על בסיס הודאתו.

ביום 25.6.2007 גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים; מאסר על תנאי של 12 חודשים והתנאי הוא כי לא יעבור המבקש בתוך שלוש שנים עבירה מסוג העבירות בהן הורשע בתיק זה; וכן קנס בסך 70,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתם.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2465/07).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ר' שפירא, ע' גרשון ו צ' קינן ) דחה בפסק דינו מיום 20.3.2008 את ערעור המבקש בקובעו כי לאור ריבוי העבירות וחומרתן הרבה, ומעצם הפיכתן של עבירות מסוג זה ל"מכת מדינה", לא זו בלבד שהעונש אינו חמור במידה המצדיקה התערבותו, אלא שגם אם היה מטיל בית משפט השלום תקופת מאסר ארוכה יותר, לא היה בוחר הוא להתערב.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה עותר המבקש להקלה משמעותית בעונש: הפחתת המאסר בפועל לתקופה אשר ניתן להמיר אותה בעבודות שירות והפחתת סכום הקנס ל-10,000 ש"ח. זאת, לאור נסיבותיו האישיות, הכלכליות, הבריאותיות ועצם העובדה כי הוא זה אשר בחר לדווח על הטעות בהגשת הדו"חות מיוזמתו. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

כידוע, טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, על חומרתן של עבירות המס, קבע בית-משפט זה, כי:

"בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט"... ידעו נא..., וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס..." (ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 211, 217-218). ב

ולאחרונה נקבע בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי:

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית...". ו

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מ דובר בעבירות חמורות אותן ביצע המבקש. עניינו נשקל על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.