רע"פ 2925/21מונדר נסראללה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' דאוד ) בעפ"ת 34954-02-21 מיום 12.4.2021, בגדרה נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (השופט הבכיר י' בכר ) בתת"ע 6805-10-17 מיום 17.1.2021.

2.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], נהיגה ללא ביטוח תקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970, ואי ציות להוראות שוטר שהורה לו לעצור בצד הדרך, לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

3.

בגזר דינו, עמד בית משפט השלום על חומרת מעשי המבקש, אשר סיכן את שלום הציבור ואת משתמשי הדרך, עת שנהג ברכבו בכביש ראשי אף שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה ואינו בקיא בחוקי התעבורה; ושקל את עברו התעבורתי, הכולל 7 הרשעות קודמות בגין עבירות דומות, כמו גם את נסיבותיו האישיות – ובכלל זה, גילו המבוגר ומצבו הבריאותי הקשה.

לאור שיקולים אלו, גזר בית משפט השלום על המבקש עונשים של 4 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח; 8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או עבירת נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודה זו, למשך 3 שנים; פסילת רישיון לתקופה של 36 חודשים ממועד מתן גזר הדין; 6 חודשי פסילת רישיון על תנאי לבל יעבור עבירת נהיגה בזמן פסילה, אחת מהעבירות שבהן הורשע, או אחר מהעבירות המפורטות בתוספת הראשונה והשנייה לפקודת התעבורה, למשך 3 שנים; והורה על התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח להימנע מלבצע עבירת נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה למשך שנתיים ממועד מתן גז הדין.

4.

ערעור המבקש על גזר הדין נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו שב והדגיש את חומרת מעשי המבקש, אשר סיכן את משתמשי הדרך, וקבע כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת כלפי עברייני תעבורה חזרתיים.

טענת המבקש שלפיה היה על בית משפט השלום להורות על הכנת תסקיר מבחן וחוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות בטרם גזר את עונשו נדחתה. צוין כי המבקש, אשר היה מיוצג, נמנע מלעתור לקבלת תסקיר מבחן וחוות דעת מטעם הממונה בעניינו; וממילא אין בכך פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בעונש, בשים לב לתקופת המאסר ה"קצרה ומדודה" שנגזרה על המבקש.

כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש שלפיה התיק דנן צורף להליך קודם שהסתיים זה מכבר.

לבסוף, נדחתה טענת המבקש שלפיה גזר הדין לא נומק כיאות, תוך שצוין כי בית משפט השלום שקל בגזר דינו את חומרת העבירות שביצע המבקש, כמו גם את נסיבותיו האישיות; וכי ממילא, העונש שנגזר עליו "הינו עונש סביר".

5.

על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור.

לטענת המבקש, יש להקל בעונשו משיקולי שיקום, וזאת בפרט בשים לב לגילו המבוגר ולמצבו הבריאותי הקשה. בכלל זה, המבקש שב וטוען כי היה על בית משפט השלום להורות על עריכת תסקיר מבחן ועל קבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות בטרם גזר את עונשו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כאשר קיים חשש ממשי לעיוות דינו של המבקש או לאי-צדק. זאת ועוד, על דרך הכלל, לא תינתן רשות ערעור על גזר הדין אלא כאשר הוא חורג באופן קיצוני ומובהק ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (ראו למשל רע"פ 2486/19 נאטור נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (11.4.2019)).

עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים אלו.

7.

טענות המבקש ממוקדות כל כולן בעניינו הפרטני, ואין בהן כדי לעורר סוגיה עקרונית כלשהי.

אף טענותיו שלפיהן היה מקום להעניק משקל משמעותי משניתן לשיקולי שיקום בעניינו, אין בהן כדי לעורר חשש לעיוות דין שנגרם לו. כפי שהדגשתי בעניין אחר:

"שיקולי שיקום אינם חזות הכול. הקביעה כי לעיתים שיקולים אלו עשויים להצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש, אינה שוללת אפוא, כשלעצמה, את הצורך לאזן בין שיקול זה ובין שיקולי הענישה הנוספים בעניינו הפרטני" (רע"פ 1763/21 בורשטיין נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (21.3.2021)).

במקרה דנן, למבקש לא פחות מ-7 הרשעות בגין נהיגה ללא רישיון. חרף זאת, המשיך המבקש בסורו ונהג ברכבו בלי שהוציא רישיון נהיגה כנדרש וללא ביטוח תקף – באופן העלול להקשות על מימוש הפיצויים במקרה של תאונת דרכים (ראו גם רע"פ 5635/19 יעקובוב נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (4.9.2019)).

בנסיבות אלו, איני סבור כי העונש שנגזר על המבקש מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.