רע"פ 2936/12 רמי ארביב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטות אבידע ומרוז והשופט צלקובניק) בעפ"ת 6799-02-10, מיום

13.6.10, במסגרתו התקבל ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בקרית גת (השופט פולוק) בת"ד 5096/05, מיום 23.12.09. עניינה של הפרשה תאונת דרכים חזיתית, בה נהרגו שניים מנוסעי אחד מכלי הרכב.

רקע והליכים

ב.

המבקש (יליד 1973) הואשם (בכתב אישום מיום 6.6.05) בגרימת מוות בנהיגה רשלנית (לפי סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961). על פי האישום, ביום 28.1.05 בשעות ערב נהג המבקש ברכב מסוג טיוטה בכביש מספר 35 ממערב למזרח, והתקרב לעקומה ימינה. אותה שעה נסע רכב מסוג דייהו בכיוון הנגדי. בהגיעם לעקומה, התנגשו שני כלי הרכב זה בזה, והתוצאה הטראגית היתה התנגשות ומות השניים. המחלוקת העיקרית בבית המשפט לתעבורה היתה בשאלה מי מבין כלי הרכב סטה שמאלה ממסלול נסיעתו, קרי, עבר למסלול הנגדי וכך נגרמה התאונה הקטלנית. יצוין כעת, כי במחלוקת זו זיכה בית המשפט לתעבורה את המבקש מחמת הספק, ואילו בית המשפט המחוזי הכריע בהתאם לגרסת המשיבה.

פסק דינו של בית המשפט לתעבורה

ג.

במסגרת בחינת הראיות, נדרש בית המשפט לתעבורה לעדותם של נוסעי הדייהו ששרדו, אשר תמכו בגרסה לפיה המבקש (ברכב הטיוטה) הוא שסטה מנתיבו; אולם

בנסיבות התאונה סבר בית המשפט, כי אין ליתן משקל רב לעדותם, האחד כיון ששוחח בשעת מעשה והאחר שלא זכר בשל פציעתו. כן נדרש לחוות דעתו של מהנדס מטעם אגף התנועה במשטרה, אשר במסגרתה נבחן טיבה של תשתית הכביש במקום התאונה, ונאמר, כי לא היה בה פגם. הואיל ויום לאחר קרות התאונה אירעה תאונה נוספת בנסיבות דומות, לא ייחס בית המשפט מלוא המשקל גם לחוות דעת זו. צוין, כי חרף המסקנה שבחוות הדעת, נעשו שינויים בכביש במקום התאונה לאחר שאירעה.

ד.

כן נדרש בית המשפט לתעבורה לממצאי דוח מטעם בוחן תאונות דרכים באשר לממצאי התאונה בשטח. בהתאם לדוח, ממיקום החריצים שנוצרו בכביש והנוזלים הקשורים לתאונה עלה, כי רכבו של המבקש הוא זה שסטה מן הנתיב; לעומת זאת, מחוות דעתו של מומחה מטעם המבקש עלתה מסקנה הפוכה, לפיה רכב הדייהו הוא הוא שסטה מנתיבו. צוין, כי בעקבות חוות דעת זו נעשו השלמות חקירה לבקשת הפרקליטות. בהתאם, ביום 15.8.05 (כשבעה חודשים לאחר קרות התאונה) ביקש הבוחן לשנות חלק מממצאי הדוח באשר לגורם לאחד החריצים. צוין, כי ממצא זה היה חלק מן הבסיס למסקנותיו של הבוחן לגבי מיקום ההתנגשות. בית המשפט לתעבורה לא ראה בעין יפה את השינויים בדוח ואת המועד המאוחר בו נעשו. נוכח חוות הדעת שהוצגה מטעם המבקש והשינויים בממצאיו של דוח הבוחן נקבע, כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ה.

בית המשפט המחוזי סבר, כי בית המשפט לתעבורה נמנע מקביעת ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות התרחשות התאונה ומהימנותם של העדים, וכי ייחס משקל יתר למיקומם של החריצים ומקום התאונה כפי שעולים מחוות דעתו של מומחה המבקש. הוטעם, כי ממצאים אלה אינם מבוססים דיים, ואינם מאששים את השערותיו של המומחה. אשר לשינוי בדוח הבוחן, סבר בית המשפט המחוזי, כי לא היה בכך כדי להשפיע על מסקנתו הסופית, ואין ליחס משקל רב לעצם השינוי.

ו.

כן נדרש בית המשפט המחוזי לשאלת קיומו של הספק הסביר שנתעוררה בהכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה. הובהר, כי על פי פסיקתו של בית משפט זה, ספק סביר המקים עילה לזיכוי נבחן על פי מבחני השכל הישר, ההיגיון וניסיון החיים (בהתאם להלכה שנקבע בע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(4) 221, 652); וכי אין מדובר בספק בעלמא, אלא נדרש כי יהא סביר, בעל אחיזה במציאות, ויצדיק את זיכויו של הנאשם, מקום שעומדת נגדו גרסה מפלילה לכאורה. הובהר עוד, כי בקביעת הספק הסביר יש להתחשב בחזקת החפות מזה, לבין החובה להגן על שלומו של הציבור מזה.

ז.

עוד התייחס בית המשפט לתסקירי השלמות החקירה שנעשו בעקבות ממצאים אשר הוצגו בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש. צוין, כי השלמת חקירה כאמור הוא הליך מקובל, וכי לגופו של עניין לא נמצא חידוש של ממש בתוצאותיה; ולכן - חרף התרעמותו המוצדקת של בית המשפט לתעבורה על העיכוב בהכנתם, לא היה בהם כדי לשנות מן הממצאים והמסקנות שבחוות הדעת המקורית.

ח.

עוד, נדרש בית המשפט המחוזי בהרחבה לעובדות שאינן שנויות במחלוקת, ובכללן לכך שעבודות התשתית שבכביש לא היו הגורם לתאונה; למקום עצירת כלי הרכב לאחר קרות התאונה; לאופן ההתנגשות בין כלי הרכב; לשיפוע הכביש; ולעובדה הנזכרת כי באותו קטע כביש אירעה תאונה למחרת התאונה שבנדון. כן נדרש לדוח מומחה המבקש וממצאיו ולעדותו בבית המשפט (פס' 18). נקבע, כי מרבית הממצאים שבבסיס חוות דעתו של המומחה אינם מתיישבים עם העובדות שאינן שנויות במחלוקת ובפרט עם שיפוע הכביש, עם המרחק הרב בין מקום ההתנגשות ("האימפקט") לבין מיקומם של כלי הרכב לאחר התאונה, ועם מהירות נסיעתו של רכב המבקש.

ט.

נקבע, כי הראיות הנסיבתיות שהציגה התביעה, ובכללן חריץ מסובב שנמצא בכביש, שברי זכוכית שנמצאו, שפיכת נוזלים, ובעיקר הימצאם של שני כלי רכב לאחר התאונה בשול הימני של הכביש ואף במרחק ממנו – מובילות כל אחת כשלעצמה למסקנה לפיה התאונה אירעה בנתיב הדייהו כגרסת המשיבה; ואילו צירופן אינו מותיר ספק בדבר אחריות המבקש לגרימת התאונה. על יסוד ממצאים אלה נקבע, כי נשמטו היסודות לחוות דעתו של מומחה המבקש. כמסד עובדתי נקבע, כי התאונה התרחשה בנתיב נסיעת הדייהו, שעה שרכבו של המבקש סטה מנתיב נסיעתו לכיוונו ופגע בחזיתו הימנית. בהתבסס על ממצאים אלה נפסק, כי אשמו של המבקש בגרימת התאונה הוכח מעל לספק סביר.

י.

לשלמות התמונה יצוין כי (רק) ביום 29.3.12 נגזר דינו של המבקש בבית המשפט לתעבורה ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, ופסילה לשבע שנים וכן קנס בסך 5,000 ₪ ומבחן של 12 חודש.

הבקשה

יא.

הבקשה מכוונת כנגד הרשעת המבקש. נטען, כי נוכח מסקנתו של בית המשפט המחוזי באשר להיעדר קביעתם של ממצאים עובדתיים, היה עליו להחזיר את התיק לבית המשפט לתעבורה כדי שיעשה כן. לשיטתו, התערבותו של בית המשפט המחוזי מבלי שהתרשם ממהימנותם של העדים ובלא החזרת הדיון מצדיקה מתן רשות ערעור. נטענו גם טענות לגופו של המקרה, ברוח מה שנטען בעבר.

דיון והכרעה

יב.

עיקרו של הליך הערעור בתיק זה נסב על ניתוחם וקביעתם של ממצאים עובדתיים. כאמור, הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה נהפכה בעיקר משום שנעדרה, לדעת בית המשפט המחוזי, ניתוח וקביעה של ממצאים כאלה. בית המשפט המחוזי נדרש בהרחבה לחומר הראיות ועל בסיסו קבע מסד העובדתי שנדרש להכרעה לשיטתו. חוששני, כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים בהם יטה בית המשפט ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי בהתאם להלכה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אין מדובר בכל סוגיה משפטית או ציבורית המצדיקה זאת.

יג.

לא למותר להזכיר, בשונה מטענת המבקש, כי המחוקק נתן דעתו לסיטואציה שלפנינו. לפי סעיף 212 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, רשאי בית המשפט שלערעור "להסיק מחומר הראיות שהיה לפני הערכאה הקודמת או לפניו מסקנות שונות משהסיקה הערכאה הקודמת או לקבוע כי אין יסוד למסקנותיה". לפי סעיף 213 רשאי הוא לקבל את הערעור, לשנות או לבטל את פסק דינה של הערכאה הקודמת ולקבוע תחתיו פסק דין אחר, וכן רשאי הוא להחזיר את התיק לערכאה הקודמת תוך מתן הוראות. צוין באחת הפרשות:

"לא מצאתי ממש בטענת הסניגורים, כי בחסרון הנימוקים, שבו לקה פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, יש כדי להביא לביטול פסק-הדין, או לחייב את החזרת ההליך לבית-המשפט המחוזי להשלמת הנמקתו. סעיף 213(1) ו-(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מסמיך את ערכאת הערעור להתערב בפסק-הדין נשוא הערעור שלפניה במיגוון דרכים: בידה 'לקבל את הערעור, כולו או מקצתו, ולשנות את פסק הדין של הערכאה הקודמת או לבטלו וליתן אחר במקומו'; או 'להחזיר את המשפט עם הוראות לערכאה הקודמת', או גם 'ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת לתתה'. בהסתמך על הוראת סעיף 213 כבר נפסק, כי 'מכאן סמכותה של ערכאת הערעור להיכנס בעובי הקורה, לנתח את הראיות ולסקור אותן כיאות, אם הערכאה הדיונית לא עשתה כן' (דברי חברי השופט טירקל בע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 25, בעמ' 31)" (ע"פ 7303/02 הקש נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם) - פס' 10, השופט כתארו אז, מצא).

ברי מן האמור, כי לערכאת הערעור שיקול דעת רחב – ברצותה תחזיר את התיק לערכאה הדיונית, ברצותה – תכריע בעצמה. החזרה תהא במיוחד שהמדובר בהכרעת הדין, במקרים שבהם יהא צורך בשמיעת עדים. שיקול הדעת יופעל על פי נסיבות כל מקרה והשכל הישר. הדברים שהובאו מעלה לעניין סמכויותיה של ערכאת ערעור מקבלים משנה תוקף מקום שערכאת הערעור סברה, כי עיקר הקושי בהכרעת הדין של הערכאה הדיונית מקורו בהיעדר קביעת ממצאים עובדתיים מספקים, ולא בקביעות שגויות. בית המשפט המחוזי לא התעלם ממסקנותיו של בית המשפט לתעבורה, אלא התמודד עמן באריכות. מסכת הראיות נדונה בהרחבה בפסק דינו; על יסודה קבע בית המשפט המחוזי, כי אין מתעורר ספק סביר באשר לאחריותו של המבקש. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוסס כדבעי על כל חלקיו ובנסיבות סבורני כי אין להתערב בו. נזכיר לבסוף, חילוקי דעות בין ערכאה דיונית לערכאת ערעור ראשונה אינם בהכרח, כידוע, יסוד לרשות לערעור נוסף.

יד.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.