רע"פ 2994/06 אשרף אחמד ביבאללה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בנצרת (ת.פ 5994/04) בגין עבירות של אי ציות לשוטר, לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וכן נהיגה במהלך פסילה מקבלת או החזקת רישיון, לפי סעיפים 2(א) ו-67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

לפי הנטען בכתב האישום, נעצר המבקש בתאריך 20.1.2004, כשהוא נוהג ברכב בתקופת פסילה. כן נטען, כי המבקש לא ציית להוראת שוטר במדים שהורה לו להגיע עמו לתחנת המשטרה וברח מהמקום תוך נטישת רכבו.

בתאריך 20.2.2005 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בנצרת (כבוד השופט ס' דבור) את המבקש, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובתאריך 29.11.2005 גזר עליו עונש של מאסר בפועל של ארבעה חודשים; מאסר על תנאי של שבעה חודשים לתקופה של שנתיים; פסילה בפועל מקבלת או החזקת רישיון נהיגה במשך עשרים ושישה חודשים (בחופף עם הפעלת עונש פסילה מותנה לשישה חודשים שהושת עליו בבית-משפט השלום לתעבורה בנצרת בתיק 8631/03); פסילה על-תנאי מקבלת או החזקת רישיון נהיגה של שמונה חודשים לתקופה של שלוש שנים וכן קנס בסך 1,600 ש"ח והתחייבות בסך 7,000 ש"ח של יעבור על העבירות בהן הורשע.

בגזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה נקבע, כי המאסר בפועל לא ירוצה בדרך של עבודות שירות וזאת בשל ההמלצה השלילית לכך שניתנה על-ידי הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה) בחוות דעתו מתאריך 27.11.2005. המלצה שלילית זו נומקה בכך שעל המבקש הוטל בעבר עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, אך המבקש ביצע עונש זה תוך היעדרויות רבות, בעיות משמעת והתחצפות ועזיבת מקום העבודה ללא אישור. לבסוף סיים המבקש את עבודות השירות באיחור של למעלה מחודשיים וגם זאת רק בפיקוח אישי של מעסיקו.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' כהן) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא אחד ממרכיבי עונשו של המבקש. קביעה זו של בית-המשפט המחוזי ניתנה לאחר שנתן הזדמנויות חוזרות ונשנות למבקש לפנות שוב לממונה על עבודות שירות, אך גם לאחר בחינה נוספת נותרה בעינה המלצתו השלילית של הממונה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי הממונה אינו מוסמך לסרב לקבל נידון למאסר לעבודות שירות, אם הלה כשיר מבחינה רפאית לבצען, אך ורק מהנימוק שהנידון ביצע עבודות שירות שלא לשביעות רצונו וזאת כאשר הממונה לא בחר לממש את זכותו להפסקה מנהלית של עבודות השירות עוד בזמן שבוצעו. בא-כוח המבקש מבקש מבית-משפט זה לקבוע, כי עובד שירות שסיים לרצות עבודות שירות ללא הפסקה מנהלית על-ידי הממונה יוכל לבצע עבודות שירות פעם שנייה, אם הוא כשיר מבחינה גופנית לכך. כן טוען בא-כוח המבקש, כי החלטתו המנהלית של הממונה באשר להתאמתו של נידון לביצוע עונש מאסר בעבודות שירות מבחינה התנהגותית חייבת להיות כפופה לביקורת שיפוטית ויש לפסול המצב הנוכחי בו, לפחות למראית עין, אין לנידון כל דרך לתקוף חוות דעת זו של הממונה. בית-המשפט אמנם אינו כבול לדעת הממונה, אך נוהג לסמוך את ידיו עליה ועל-כן החלטה זו הינה החלטה כמעט סופית, אליבא דבא-כוח המבקש. לדעת בא-כוח המבקש, יש להזמין את הממונה להסביר את ממצאיו ונימוקיו להחלטתו זו או לחילופין, לאפשר למבקש להגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת הממונה.

מנגד, סומך בא-כוח המשיבה את ידיו על גזר-דינם של הערכאות הקודמות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לממונה זכות על-פי חוק סעיף 51ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 להמליץ על התאמתו של נידון למאסר לביצועו בעבודות שירות, ובאיזה עבודה. המלצה זו לא הוגבלה בחוק לתחום מסוים, רפואי או אחר ועל-כן לממונה זכות מלאה לשקלל גם נתונים אחרים, כמו התנהגותו בעבר של הנידון. ראוי לציין, כי בית-המשפט אכן איננו כבול להמלצה זו של הממונה וההסתמכות הרחבה על המלצתו נובעת מאמונו בהתנהלותו ובשיקוליו המקצועיים. גם המלצתו של הממונה במקרה דנן מבוססת היטב היא על ניסיון העבר, באשר המבקש בהתנהגותו הוא זה אשר מנע מעצמו את האפשרות לבצע את עבודות השירות.

העבירות בהן הורשע המבקש הינן עבירות חמורות, גם בהיבט התעבורתי וגם בהיבט הציות הכללי לחוק ועל בית-המשפט לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.