פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
3151/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יוסי פרג'
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בבאר שבע
מיום 9.3.09 בעפ 6026/09 שניתן על ידי כבוד הנשיא י' פלפל
בשם המבקש:
עו"ד רות עזריאלנט
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
החלטה
נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע (תיק ת' 5388/08) בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
ביום 2.12.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וכן בעבירות זהות בדו"ח נוסף שצורף לבקשתו להליך (כבוד השופט א' אלון ). בגזר הדין קבע בית המשפט כי למבקש עבר תעבורתי מכביד ביותר הכולל 70 עבירות תעבורה, מהן אף עבירות חמורות, ותלוי נגדו עונש של פסילה על תנאי. בנסיבות אלו נקבע כי יש לקבוע עונש של פסילה לתקופה משמעותית אשר תשקף את עברו התעבורתי ואת חומרת העבירות בהן הורשע. לפיכך, השית עליו בית המשפט עונש פסילה בפועל למשך 9 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; הפעלת עונש פסילה על תנאי בן 6 חודשים שהיה תלוי כנגדו במצטבר לתקופה האמור כך שסך הכול נשלל רשיונו בפועל לתקופה של 15 חודשים; פסילה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים; וקנס בסך 1,500 ש"ח.
המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 6026/09). הדיון לערעור נקבע ליום 9.3.2009.
ביום 23.2.2009 הגישה באת כוח המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון, וזאת בנימוק כי ברצונה להצטרף לתלמידי בית הספר של בנה במסעם "מסע החיים" למחנות ההשמדה בפולין. יצוין כי בבקשה זו הסכימה באת כוח המבקש כי יושתו עליה הוצאות אישיות בגין דחיה זו. משלא צורפה תגובת המשיבה לבקשה, לא ניתנה בה החלטה.
ביום 3.3.2009 הגישה באת כוח המבקש את הבקשה בשנית, פעם זו בצירוף הסכמת בא כוח המשיבה.
ביום הדיון שנקבע, 9.3.2009, לא התייצבו המבקש או מי מטעמו לדיון, חרף העובדה כי לא ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה לדחיית המועד. לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל ) ליתן פסק דין על פי סמכותו לפי סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ) בו הורה על מחיקת הערעור. בפסק הדין צוין כי הבקשה המוסכמת הונחה לפני השופט אך בבוקרו של אותו היום וכי מדובר למעשה בניסיון להכתיב לבית המשפט דחיית דיון שנקבע עוד כחודש וחצי לפני כן, כאשר אף הבקשה הראשונה נשלחה כחודש לאחר משלוח ההזמנות לדיון. עוד צוין כי על אף חשיבות הנסיעה לביקור במחנות ההשמדה אין רשאי עורך דין לעשות דין לעצמו, וכי אף המבקש עצמו לא התייצב לדיון חרף חובתו לעשות כן.
המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות. המשיבה השאירה את הענין לשיקול דעתו של בית המשפט. ביום 22.3.2009 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה דחה את הבקשה מנימוקי פסק הדין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענת באת כוח המבקש כי השאלה מתי יש להיעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון הינה שאלה המצדיקה את מתן רשות הערעור. לשיטתה, בנסיבות הענין, לאור כך שניתנה הסכמת בא כוח המשיבה לדחיית מועד הדיון, היה מקום לקבלה ולו בכפוף לפסיקת הוצאות משפט כנגד המבקש או באת כוחו. נטען כי באת הכוח התחייבה כי היא תייצג את המבקש אישית בערעור ולפיכך לא ניתן היה לשלוח עורך דין אחר מטעמו. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בסמוך למועד בו התעורר הצורך בהגשתה, היינו משנודע לבאת כוחו כי יכולה היא להצטרף למסע האמור.
מנגד, טוענת באת כוח המשיבה כי הבקשה אינה מעלה כל ענין שיש בו להצדיק את מתן רשות הערעור. לגופו של ענין נטען כי בית המשפט פעל בגדר סמכותו משלא מצא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש וכי מכל מקום לא נגרם לו עיוות דין בנסיבות הענין.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובהחלטות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.
כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקש ובאת כוחו, לא מצאתי בבקשה כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתר על כן, אף לגופה דין הבקשה להידחות. בית המשפט , והוא בלבד, מוסמך לדחות מועד דיון שנקבע. הסכמת הצד שכנגד, אף שמהווה היא שיקול, אין בה כמובן כדי לחייבו להיעתר לבקשה. לפיכך לא נפל כל פגם במתן פסק הדין בהיעדר ההתייצבות. לענין הבקשה לביטול פסק הדין, סעיף 208א' לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "נדחה ערעורו של נאשם בשל אי-התייצבותו יבטל בית המשפט את ההחלטה על דחיית הערעור וישמע את הערעור אם נוכח, על פי בקשת המערער, כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המערער או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". בנסיבות הענין איני רואה כל מקום להתערב בקביעת בית המשפט
המחוזי כי נימוקיה של באת כוח המבקש לא עלו כדי סיבה מוצדקת לכך שחרף זאת שלא ניתנה החלטה לדחיית מועד הדיון, לא התייצבו לדיון היא או עורך דין אחר. וודאי שאין בנימוקים אלו כדי להסביר מדוע לא התייצב גם המבקש עצמו לדיון. לא שוכנעתי גם כי נגרם למבקש משום עיוות דין בשל מחיקת הערעור. בחינת גזר דינו של בית המשפט לתעבורה מעלה כי, על פני הדברים, לא חרג העונש שהשית מן הראוי בנסיבות הענין ובהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ש ו פ ט
________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
09031510_H04.doc
שצ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il