רע"פ 3182/16 יוסי ליטן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא –

סג"נ; ו- א' נחליאלי חיאט ), בעפ"ג 51807-12-15, מיום 9.3.2016, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' בקר ), בת"פ 3868-06-10 ובת"פ 13977-07-12, מיום 11.11.2015.

בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. בהחלטתי מיום 17.4.2016, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 16.7.2014, הורשע המבקש, על בסיס הודאתו בכתב אישום מאוחד, הכולל שני כתבי אישום שהוגשו נגדו, בביצוע עבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ ), כדלהלן: עבירה אחת לפי סעיף 117(א)(4); 8 עבירות לפי סעיף 117(א)(6); 80 עבירות לפי סעיף 117(א)(14); עבירה אחת לפי סעיף 117(ב)(8); 12 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1), בצירוף סעיפים 117(ב2)(2) ו-117(ב2)(3); 3 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5), בצירוף סעיפים 117(ב2)(2) ו-117(ב2)(3); 12 עבירות לפי סעיף 117(ב)(6), בצירוף סעיפים 117(ב2)(2) ו-117(ב2)(3); 2 עבירות לפי סעיף 117(ב)(7); 12 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8), בצירוף סעיפים 117(ב2)(2) ו-117(ב2)(3); ו-68 עבירות לפי סעיף 117(ב1), בצירוף סעיפים 117(ב2)(2) ו-117(ב2)(3). בנוסף, הורשע המבקש בעבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה

או הפקודה ): 2 עבירות לפי סעיף 220(4); ו-2 עבירות לפי סעיף 220(5).

3.

מכתב האישום הראשון שהוגש כנגד המבקש עולה, כי בין החודשים מאי-דצמבר 2007, פעל המבקש להוצאת חשבוניות מס כוזבות על שם חברות שונות שכלל לא היה רשום בהן, כדי להתחמק מתשלום מע"מ בגין עסקאות דלק שביצע. בתקופה זו, הוציא המבקש חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 5,864,956 ₪, אשר סכום המע"מ הנובע מהן הינו 909,069 ₪. על-פי כתב האישום השני, אשר הוגש נגד המבקש ונגד חברת " עטה אור " (להלן: החברה ) ותוקן במסגרת הסדר הטיעון, בתקופה שבין חודש ינואר 2011 ועד חודש מאי 2012, פעל המבקש ביחד ובאמצעות החברה, כדי לסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס, תמורת עמלה בסכומים שאינם ידועים למאשימה. לשם כך, הוצאו חשבוניות מס כוזבות על שם החברה, בסכום כולל של 1,319,766,180 ₪, אשר סכום המע"מ הנובע מהן הינו 182,036,713 ₪. יצוין, כי סכום זה צומצם ל-157,047,578 ₪ בעקבות הליך גישור שהתנהל בין הצדדים.

4.

ביום 11.11.2015, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בית המשפט ראה בהסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, במסגרתו עתרה המשיבה לעונש מאסר שלא יעלה על 7.5 שנים, מתחם ענישה, בציינו כי " ההסדר

[...] כלל כבר מתחם ענישה או למעשה רף עליון של ענישה ובכך למעשה התייתר הצורך לקבוע מתחם ענישה מתאים לעבירות ". בית המשפט ציין כי המבקש, יליד 1969, איננו עבריין מועד, ועברו הפלילי כולל עבירה אחת של החזקת מקום הימורים, אשר קשורה באופן הדוק להיותו " חייל " שנוצל על ידי עבריינים, בשל קשייו הנפשיים כ" סכיזופרן פראנואידי ". בית המשפט התייחס לנסיבותיו האישיות של המבקש, בדגש על האירוע שבעקבותיו " נפלו השמיים על ראשו ", לאחר שהרג אישה פלשתינאית במהלך פעילות מבצעית בזמן האינתיפאדה הראשונה, כששירת בסיירת גולני. עוד צוין, כי המבקש הינו בעל 50% נכות נפשית קבועה ודרגת אי כושר השתכרות בשיעור של 75%, וכי הלה לא הצליח לעבוד משנת 1998 וסובל מקשת רחבה של בעיות רפואיות. בית המשפט נתן את דעתו לתסקיר שירות המבחן, כמו גם לחוות הדעת הפסיכיאטריות, שהוגשו בעניינו של המבקש, מהן עולה כי מאז שנת 2012 חלה רגיעה מסוימת במצבו, ותפקודו תחת טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי הינו סביר. עם זאת, עולה גם כי המבקש סובל ממחשבה לא מאורגנת, בעלת " גוון

פרנואידי " ומפגיעה בזיכרון. בית המשפט הוסיף, כי די היה לראות את מבטו של המבקש, " בכדי לדעת, כי קיימת בעיה של ממש, על פני הדברים ", וכי המבקש " הותיר רושם יוצא דופן ". בית המשפט התייחס לחומרת העבירות שביצע המבקש, ולפגיעה הקשה שאלו גרמו לקופתה של המדינה, אולם ציין כי " מי שמקבל עמלה זעומה, כזאת שלא מותירה אחריה כל רמז, ולו שקל, אותו ניתן לחלט או לעקל, כפי שניסתה המדינה, ולשווא; מי שנמצא בתחתית הפירמידה; מי שלא מכר ולו ליטר אחד של דלק, ו"עסק" רק בחתימות על מסמכים [...] והוא מופעל על ידי אחרים, כבובה על חוט – הוא "איש קש" ". לאור האמור, ובהתחשב בחודשי המעצר בהן שהה המבקש; בעובדה שהממונה על עבודות שירות " שילחו מעל פניו "; ובאינטרס השיקום הבולט בעניינו, כאשר " משך כבר 3 שנים הוא מטפל בעצמו ", באמצעות פסיכיאטר, נוטל תרופות, מקיים קשר יציב עם שניים מצאצאיו ומתרחק מדורשי רעתו – נקבע כי יש להקל עמו. בהמשך לכך, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 3.5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 18.6.2012 ועד יום 2.10.2012; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים, עבירה בה הורשע; קנס בסך של 75,000 ₪.

5.

על גזר דינו של בית משפט השלום, הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, המכוון לקולת העונש אשר הוטל על המבקש. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה, בציינו כי עסקינן בתיק יוצא דופן, החובק מגוון עבירות ומעשי מרמה בהיקפים עצומים של " למעלה ממיליארד ₪ ובסכומי מס של 150 מיליון ₪". בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבה, כי שגה בית משפט השלום כאשר פירש את הסכמת המשיבה להגביל את עצמה למאסר שלא יעלה על 7.5 שנים, כהסכמה למתחם ענישה בו הרף התחתון הינו " אפס ". כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה שהציעה המשיבה, בין 10 ל-15 שנות מאסר, הינו מידתי, בהתחשב בחומרת העבירות ובכך שהמבקש " היה חלק מאותם "גלגלי שיניים" שהפעילו את כל המנגנון העצום שייצר בסופו של יום את הגזלה מאוצר המדינה ". בית המשפט המחוזי אמנם קיבל את הקביעה כי " המשיב הוא סכיזופרן פרנואידי ", אולם ציין כי אין להתעלם מהממצא לפיו המבקש כשיר לעמוד לדין, ואינו חוסה תחת " הסייג של מחלת נפש ". בית המשפט המחוזי הדגיש, כי עסקינן במעשים שיטתיים שעניינם פעילות כלכלית מתוחכמת, אשר " ספק אם היא מושפעת מהיותו סכיזופרן פרנואידי ", והוסיף כי " נראה שהמשיב [המבקש] עושה שימוש מניפולטיבי בהיבט השיקום, שעל כן לא ניתן להעדיף שיקול זה על פני כל שיקול אחר ". מטעמים אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי הענישה שהטיל בית משפט השלום על המבקש " חורגת באופן קיצוני ממידת הסבירות ", וקיבל את הערעור באופן הבא: במקום 3.5 חודשי מאסר, הושתו על המבקש 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; במקום קנס בסך של 75,000 ₪, הושת על המבקש קנס בסך של 150,000 ₪, או שנת מאסר תמורתו; אין שינוי ברכיב המאסר המותנה שהושת על המבקש בבית משפט השלום.

הבקשה לרשות ערעור

6.

ביום 14.4.2016, הוגשה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכמה היבטים מהותיים, " אשר כל אחד מהם בנפרד, מורה כי לא ראוי היה להחמיר בעונשו של המבקש ". ראשית, כפי שעולה מחוות הדעת הרפואיות שעיקריהן פורטו בבקשה, נטען קיים ספק של ממש באשר למצבו הנפשי של המבקש, הן בעת ביצוע העבירות, הן במהלך ההליכים המשפטיים, " אף לעמדת הפסיכיאטר המחוזי, אשר עמדתו בקשר לכשירות המבקש היא שהתקבלה ". שנית, כפי שקבע בית משפט השלום, היה המבקש " איש קש אומלל במיוחד ", ולא 'מחולל

הפשיעה' כפי שטענה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי. שלישית, שליחת המבקש למאסר לריצוי בפועל תסכל באופן מוחלט את שיקומו, עת נסיבותיו " פשוט זועקות לשמיים ", ואין זה ראוי לייחס לו מידת אשם בעלת חומרה יתרה. ביתר שאת אמורים הדברים, נוכח העובדה שגזר הדין של בית משפט השלום ניתן " בגבולות הסדר הטיעון " המוסכם, ולא הייתה כל הצדקה לחרוג ממנו, כפי שהוסבר בבקשה. לאור האמור, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, נתבקש בית משפט זה ליתן למבקש רשות לערער, לקבל את ערעורו לגופו של עניין, ולבטל את עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו בבית המשפט המחוזי.

תגובת המשיבה

7.

ביום 10.5.2016, הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה. לטענת המשיבה, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית רחבה, ואף לא מצביעה על סטייה כלשהי ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. זאת, שכן העונש שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי " נגזר באופן מתחשב ומקל במיוחד, הנמוך בהרבה ממתחם הענישה שנקבע לאותן עבירות ". עוד נטען על ידי המשיבה, כי כל הסוגיות שמעלה המבקש בבקשתו נידונו באריכות בבית המשפט המחוזי, ונלקחו בחשבון בעת גזירת עונשו. המשיבה הדגישה, כי " אין לבלבל בין מתחם ענישה להסדר טיעון ", וכי שומה על בית המשפט לקבוע מתחם ענישה הולם, אף מקום בו הגיעו הצדדים להסדר כאמור. אשר למצבו הנפשי של המבקש, טוענת המשיבה כי הממצא לפיו המבקש כשיר לעמוד לדין היה מקובל על כל הצדדים, וכי הקשיים הנובעים ממחלתו זכו להתייחסות כדבעי, ואינם יכולים להכתיב באופן בלעדי את רף הענישה בתיק.

דיון והכרעה

8.

כידוע , רשות ערעור " בגלגול שלישי " אינה ניתנת כדבר בשגרה, והיא מוגבלת למקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים; או כאשר קיים חשש לאי צדק או לעיוות דין חמור שנגרם למבקש בהליך (רע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.2016); רע"פ 3841/16 מזרחי נ' מדינת ישראל (16.5.2016); רע"פ 3421/16 פלוני נ' מדינת ישראל (15.5.2016) ).

עוד ידוע, כי כאשר מופנית הבקשה כנגד חומרת העונש, רשות ערעור תינתן רק כאשר העונש שהושת על המבקש חורג באורח מהותי ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים (רע"פ 2139/16 אברמס נ' מדינת ישראל

(18.5.2016); רע"פ 3612/16 אסור נ' מדינת ישראל (15.5.2016); רע"פ 3598/16 דעדוש נ' מדינת ישראל- רשות ההגירה (8.5.2016)). לאחר שעיינתי היטב בבקשה, על כלל נספחיה, כמו גם בתגובתה של המשיבה, ושקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, נחה דעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה אשר נמנו לעיל, ומשכך, יש לדחותה.

9.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. סבורני כי, במקרה דנן, נהגו הערכאות הקודמות בזהירות המתבקשת, שעה שקבעו כי המבקש כשיר לעמוד לדין, וכי מעשיו אינם חוסים תחת סייג אי שפיות הדעת. אינני מוצא טעם מבורר להתערב בקביעות אלו, שעניינן עובדה ומהימנות, במסגרת ערכאת ערעור ב" גלגול שלישי " (רע"פ 1496/16 כהן נ' מדינת ישראל

(6.3.2016); רע"פ 8971/15 כל בו חצי חינם בע"מ נ' מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה

(27.1.2016); רע"פ 157/16 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.2016)). בנוסף, שוכנעתי כי כלל השיקולים לקולה אשר נמנו בבקשה זכו לבחינה ראויה בבית המשפט המחוזי, אשר העניק משקל משמעותי מאוד למצבו הנפשי ולנסיבותיו האישיות של המבקש, חרף חומרת מעשיו והגזלה יוצאת הדופן בהיקפה, הקשורה בהם.

אשר לטענה כי במקרה דנן יש מקום לחרוג לקולה ממדיניות הענישה הנהוגה, יותר משנעשה בבית משפט קמא, בהסתמך, בין היתר, על ע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015) (להלן: עניין לופוליאנסקי ), הרי שדינה להידחות. כפי שציינתי לא מכבר ברע"פ 2844/16 ביאלה נ' מדינת ישראל (13.4.2016); " ההכרעה בעניין לופוליאנסקי נעשתה על רקע נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה, אשר הצביעו על כך שעונש מאסר עלול להביא לקיצור ממשי של תוחלת חייו ",

עקב מחלתו (ראו: עניין לופוליאנסקי , פסקה 191. ראו גם: רע"פ 1076/16 כהן נ' מדינת ישראל

(11.2.2016); דנ"פ 623/16 פינטו נ' מדינת ישראל (8.2.2016)). חרף האמור, ראה בית המשפט המחוזי מקום לחרוג באופן ניכר לקולה ממתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש, בשל נסיבותיו המיוחדות ומצבו הנפשי הרעוע, וגזר עליו עונש מקל. לאור זאת, ומששוכנעתי כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מאזן כהלכה בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, אינני מוצא בסיס להתערבותו של בית משפט זה.

10.

אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

11.

לפיכך, החלטתי מיום 17.4.2016, בנוגע לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הוטל על המבקש, מתבטלת בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.6.2016, עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על הסנגור לתאם את כניסתו של המבקש למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.