רע"פ 3329/02 מנחם ציוני נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א יפו

בצמוד למבנה קיים בתל-אביב נבנו, ללא היתר-בנייה, קירות בלוקים, גג מלוחות אסבסט, וקורות ברזל. מתצהיר שהגיש מהנדס במחלקה לפיקוח הבנייה של עיריית תל-אביב-יפו בתאריך 4.8.97 עלה, כי הבנייה במקום טרם הסתיימה; כי בידי המהנדס תמונות המעידות על כך; וכי נכון ליום הגשת התצהיר, המבנה אינו מאוכלס. לפיכך, הוציאה המשיבה בתאריך 13.8.97 צו הריסה מינהלי לבנייה זו.

המבקש הגיש לבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו בקשה לבטל את הצו. טענתו הייתה, כי המבנה מאוכלס, שכן המבקש מתגורר במקום קרוב ל50- שנה, וכי אכן נבנו במקום קירות בלוקים, אך זאת רק לצורך תיקון שנדרש עקב נזקי מלחמת המפרץ. עוד טען המבקש, כי לא מדובר בבנייה חדשה וכי עבודות השיפוץ הסתיימו זה מכבר.

בית-המשפט לעניינים מקומיים קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי גרסת המבקש אינה מקובלת עליו, וכי לא הוכחו התנאים המנויים בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- (להלן: החוק) לביטולו של צו הריסה מינהלי, ולפיכך דחה את הבקשה.

המבקש ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר התיר למבקש להגיש שתי תמונות נוספות, שהעתק צילומי שלהן הוגש לבית-המשפט לעניינים מקומיים. לאחר עיון בתמונות ובראיות דחה בית-המשפט המחוזי את ערעור המבקש, בהסבירו כי שיקולי בית-המשפט לעניין ביטול צו הריסה מוגבלים ביותר. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לאור תרשימו של המהנדס יש לדחות את טענת המבקש באשר לקיומו של המבנה מזה זמן רב; וכי לאור תצהירו של המהנדס והתמונות, המבנה לא היה מאוכלס ואף ספק אם ניתן היה לגור בו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו והוסיף, כי יש להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור שכן בעת הוצאת צו ההריסה הנחו את המשיבה שיקולים זרים ופסולים, שבמרכזם עניינה הכספי הישיר של עיריית תל-אביב-יפו בסילוק המבקש מן המבנה. עוד טען המבקש, כי לא היה מיוצג בבית-המשפט לעניינים מקומיים בשלב חקירתו הנגדית ובשלב סיכומי הצדדים, ולפיכך נפגעה זכותו לייצוג נאות בהליך שהוא מעין-פלילי. המבקש ציין בהקשר זה, כי הוא אסיר משוחרר, נרקומן בשיקום, ואינו יודע קרוא וכתוב. עוד טען המבקש, כי הינו דייר מוגן במבנה. לבסוף ביקש המבקש להביא ראיות נוספות להוכחת טענותיו.

מנגד טענה המשיבה, כי המבקש לא העלה שאלה משפטית כללית המצדיקה דיון בערעור שני. המשיבה הוסיפה וטענה, כי טענותיו של המבקש נדחו על-ידי הערכאות הקודמות, וכי העדויות אשר הציגה המשיבה היו ברורות וחד-משמעיות ולפיהן מדובר בבנייה חדשה שטרם נסתיימה ואף התמונות מוכיחות את האמור; ולפיכך גם אין להיעתר לבקשה להבאת ראיות נוספות. לטענת המשיבה, המבקש הגיש את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי כאשר היה מיוצג, וכי עובדת היות המבקש דייר מוגן כלל לא הועלתה אז. המשיבה הסבירה, כי לאחר שהוריו של המבקש פונו מן המקום לפני כארבעים שנה, חזר המבקש אל המקום וככל הנראה קיבל מחברת עמידר דירה, ששיטחה כ60- מ"ר, ובה הוא שוהה כדייר מוגן. ואולם, לטענת המשיבה, המבקש השתלט על שטחים רבים באזור העולים כדי עשרות מטרים רבועים מעבר לשטח שהוקצה לו, והחל לנהל בחלק מאותן אדמות, שהן שטח ציבורי פתוח השייך לעיריית תל-אביב-יפו, עסק ללא רשיון של חניון ורחיצת מכוניות ואף בנה מבנים שונים.

הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ומצדיקה דיון בגלגול שלישי. נוכח מכלול נסיבות העניין, המבקש גם לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בערכאה נוספת בעניינו המיוחד. משכך, יש לדחות אף את הבקשה להבאת ראיות נוספות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופם של דברים לא הצביע המבקש על עילה להתערבות בית-משפט זה. עיקר טענותיו של המבקש הופנה כלפי קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט לעניינים מקומיים, אשר אושרו על-ידי בית-המשפט המחוזי, וכידוע, אין בית-משפט זה נוהג להתערב בממצאים שבעובדה, לא-כל-שכן בעת דיון במסגרת ערעור שני.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.