פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6076/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
ירדנה שמר
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו
רשות ערעור פלילי על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"א
80093/02 שניתן ביום 29.5.02 על ידי כבוד השופטת ד' ברלינר, השופט ז' המר,
השופטת נ' אחיטוב
תאריך הישיבה:
כ"ט בחשון תשס"ג (4.11.02)
בשם המבקשת:
עו"ד רון שפרלינג; עו"ד ברוך אורנשטיין;
עו"ד עידו סיני
בשם המשיבה:
עו"ד אסתר לוי; עו"ד חובב ארצי
החלטה
השופט י' טירקל :
1.יו"ר המשיבה הוציא צו הריסה מינהלי בגין מבנה שבנה בעלה המנוח של המבקשת ללא היתר בניה. בית משפט השלום בתל אביב-יפו דן בבקשתה של המבקשת לבטל את צו ההריסה ובהחלטתו, מיום 4.2.02, דחה את הבקשה. המבקשת ערערה על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שדחה את ערעורה בפסק דינו, מיום 29.5.02.
המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל החלטתו לדחות את בקשתה לצרף ראיות נוספות בערעור. המשיבה השיבה על הבקשה.
2.בבקשתו להרשות ערעור וכן בטיעוניו לפנינו חזר בא כוח המבקשת על הטענות ששטח לפני הערכאות הקודמות; שעיקרן כי בית המשפט רשאי לבטל צו הריסה מינהלי מכוח עילות נוספות מלבד אלה המנויות בסעיף 238 א(ח) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק התכנון והבניה"). לענין זה טען, בין היתר, כי המשיבה פעלה משיקולים זרים ובחוסר תום לב. עוד העלה טענות בענינים שבעובדה ובין היתר בדבר מצוקתה של המבקשת ושל משפחתה וכן של תושבים אחרים בשכונה שבה נמצא המבנה המיועד להריסה, ובדבר נסיונותיה של המשיבה לאלץ את תושבי השכונה לפנות את בתיהם ללא קבלת פיצוי או בפיצוי בלתי הולם.
3.העיון בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות מראה שכל טענותיה של המבקשת – אלה שבמשפט ואלה שבעובדה – נבחנו היטב על ידי הערכאות הקודמות. אשר להיבט המשפטי לא מצאנו מקום לעיין מחדש בעילות הביקורת השיפוטית לפי סעיף 238 א(ח) לחוק התכנון והבניה, כפי שהוגדרו ברע"פ 5086/97 בן חור ואח' נ' עיריית תל אביב ואח' , פ"ד נ"א(4) 625; רע"פ 3329/02 מנחם ציוני נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה , (טרם פורסם). הליך של צו הריסה מינהלי ראוי לו שיהא אמצעי מהיר ויעיל המאפשר תגובה על אתר לבניה בלתי חוקית (ראו דברי הנשיא מ' שמגר בר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה , פ"ד מ(2) 445, 447). לא מצאנו מקום לחזור ולעיין גם בהיבט העובדתי. יצוין כי בענין זה קבע בית משפט השלום כי"הצו הוצא בגין מבנה, שבנייתו טרם הושלמה וטרם אוכלס, ובנייתו היה בעיצומה. לפיכך הצו אכן נחוץ לשם מניעת עובדה מוגמרת". כך קבע גם בית המשפט המחוזי שאמר "כי למעשה הוקם במקום מבנה חדש" וכי "המצב בתיק זה ברור לחלוטין ולא יכול להיות צל של מחלוקת". הואיל ולמבנה חדש זה נחוץ היה היתר שלא ניתן, דחה את הערעור.
במצב דברים זה לא נמצא לנו שנתקיימו העילות למתן רשות ערעור (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123) ולפיכך אנו דוחים את הבקשה להרשות ערעור.
ניתנה היום, ל' בחשון תשס"ג (5.11.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט