רע"פ 3379/97 פלנסיה שמואל נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין שהוטל על המבקש עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה.

1.המבקש נדון בבית משפט השלום בחיפה למאסר של 21 חדשים, מהם תשעה בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, חויב בתשלום קנס ובחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה. זאת לאחר שהורשע, לפי הודאתו, בעבירות גניבה ומרמה. הוא ערער על חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי בחיפה. ערעורו נדחה והוא מבקש כעת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש, ואשר המבקש אמור להתחיל בריצויו ביום 8.6.97.

2.במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע טוען המבקש, כי אופן ניהול הדיון בבית המשפט המחוזי גרם לו עינוי דין ונטע בליבו אמונה, כי בכוונת בית המשפט להפחית את תקופת המאסר שנגזר עליו ולהורות על ריצויה בעבודות שרות, וכי משנדחה ערעורו נגרם לו עיוות דין. עוד טוען המבקש, כי נוכח תקופת המאסר הקצרה שנפסקה לו הוא עלול לרצות את מלוא עונשו בטרם תידון בקשת רשות הערעור לגופה.

3.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין של המבקש. על-פני הדברים, סיכויי בקשת רשות הערעור של המבקש אינם מרובים, נוכח ההלכה שקבע בית משפט זה באשר לבקשות רשות ערעור שני בכלל (וראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) ובאשר לבקשות רשות ערעור שני, שכל עניינן הוא בחומרת העונש בפרט (וראה: בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל לא פורסם, רע"פ 142/88 צור נ' מדינת ישראל , לא פורסם, רע"פ 1459/91 טולדנו נ' מדינת ישראל , לא פורסם ורע"פ 7175/96 שטרית נ' מדינת ישראל , לא פורסם). בנסיבות אלו אין מקום להמשיך ולעכב עונש מאסר שהוטל על המבקש עוד ב - 24.9.96, עקב מעשים שעשה בשנת 1992. אם תינתן רשות ערעור כמבוקש (ולעניין זה אין אני מחווה דעה בשלב זה) ייקבע מועד הדיון בה בשים לב לתקופת המאסר אותה מרצה המבקש.

4.הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. על המבקש להמציא לבית המשפט את הפרוטוקול המלא של הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, וזאת תוך שבעה ימים ממועד המצאתה של החלטה זו. לאחר מכן אשוב ואדון בבקשת רשות הערעור.