רע"פ 3546/04 עומר זידאן נ. מדינת ישראל מע"מ טבריה

1.הבקשה שבפניי נושאת כותרת: "בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע". היא מוגשת, כאמור בה, מכח סעיף 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ואולם, וכפי שנראה, הבקשה כוללת "הקדמה" על חשבון בקשה אחרת שטרם הוגשה – בקשת רשות ערעור ועמה בקשה לעיכוב ביצוע.

2.בגזר דין מיום 18.11.03 הטיל בית משפט השלום על המבקש, בין השאר, עונש מאסר בפועל של 7 חודשים וזאת בגין עבירות מע"מ שונות. בית משפט השלום עיכב את ביצוע עונש המאסר בפועל עד יום 1.1.04.

3.המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ערעורו נדון והוכרע ביום 2.3.04. בשים לב לכך שמדובר במאסר ראשון ונוכח מצבו הרפואי של המבקש, הקל בית המשפט במחוזי "במידה מסוימת" בעונש המאסר של המבקש והעמידו על 5 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט התבקש לעכב את ביצוע גזר הדין. לפנים משורת הדין (כך לפי לשון ההחלטה) נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה שהמבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.3.04. מאוחר יותר, על פי האמור בבקשה (מסמכים לא צורפו) הוארך עיכוב הביצוע עד יום 1.4.04. בהמשך, כך מצוין בבקשה, עוכב ביצוע גזר הדין עד מחר, 15.4.04, וזאת בהסכמת המדינה עקב תאונת עבודה שעבר בנו של המבקש. גם בעניין זה לא הובאו מסמכים.

4.במועד שלא צויין בבקשה, הוגשה בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי. הבקשה לא צורפה. צורפה החלטה מהיום שזו לשונה:

"ביצוע גזר הדין אשר ניתן ביום 2.3.04 עוכב עד כה שלוש פעמים, ובידי המבקש היה די זמן והותר להגשת בקשתו לרשות ערעור ולעיכוב ביצוע לבית המשפט העליון.

אולם, ועל אף שמאז מתן פסק הדין בערעור, חלפו להם מעל 40 ימים, טרם עשה המבקש כן.

בנסיבות אלה, לא השתכנעתי כי הטעמים האמורים בבקשה מצדיקים המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר, מה עוד והמדובר בבקשת רשות ערעור בפני ערכאה שלישית.

לפיכך, הבקשה נדחית בזאת."

5.היום בשעות אחר הצהריים, הוגשה הבקשה שלפני. בבקשה מתבקש בית המשפט "להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין ) גזר דינו של המבקש לריצוי מאסר בפועל בלבד), עד להחלטת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע שתוגש

בצמוד לבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט זה. בבקשה צוין כי המדינה מתנגדת לבקשה.

6.בנימוקי הבקשה מצוין כי כתב הערעור מוגש על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וכי אם יתקבל הערעור, יגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין. בהמשך מפורטים ובהרחבה רבה "עיקרי הדברים" העתידים לעלות בבקשת רשות הערעור.

7.עיינתי בבקשה על נספחיה, אך גזרתי על עצמי שלא להתייחס לנימוקים שעתידים לעלות בבקשת רשות הערעור. אין לדון בבקשת רשות ערעור למקוטעין ואין להגיש בקשה כזו למקוטעין. במאמר מוסגר, קשה שלא להעיר, נוכח מידת הפירוט של בקשת רשות הערעור העתידית, שניתן היה להגיש באותה דרגת פירוט את בקשת רשות הערעור עצמה.

8.ההליך שלפניי הוא ערעור (ולא בקשת רשות ערעור) כאמור בסעיף 87(ד) לחוק העונשין התשל"ז-1977. בהליך זה נבחנת צדקת החלטתו של בית המשפט המחוזי שצוטטה לעיל במלואה. לכאורה – ואסביר בהמשך הדברים מדוע נקטתי לשון זו- די בכך שהמבקש לא צירף את הבקשה שעמדה ביסוד ההחלטה כדי לדחותה. בית המשפט ציין כי לא השתכנע כי "הטעמים האמורים בבקשה מצדיקים המשך עיכוב ביצוע עונש המאסר". כיצד ניתן להעמיד את החלטתו לביקורת ערעורית כשהבקשה לא צורפה? לא עולה גם שהמבקש פירט בפני בית המשפט המחוזי את טעמיו לבקשת רשות הערעור שתוגש. מה שצריך היה המבקש לעשות, והוא עדיין יכול לעשות כן, הוא להגיש בקשת רשות ערעור ועמה בקשה לעיכוב ביצוע. במאמר מוסגר ראוי להעיר כי המבקש סבור כי הוא רשאי להגיש את בקשת רשות הערעור לא יאוחר מיום 25.5.04. לא ידעתי מניין נלקח תאריך זה, גם כשמביאים בחשבון את פגרת הפסח.

9.החלטתי זו ניתנת ללא דיון על-פה. על כן נקטתי לשון "לכאורה". המבקש אמור להתייצב לריצוי עונשו מחר והבקשה הוגשה, כאמור, היום אחר- הצהריים. יחד עם זאת, אם לאחר שהמבקש יתייצב לריצוי עונשו, הוא יבקש שאקיים דיון על-פה בבקשה זו כדי לשכנעני שדין הבקשה שלפני להתקבל- אקיים דיון על-פה כבקשתו. לא ניתן ליצור עובדות בשטח של עיכוב ביצוע על ידי פנייה לבתי המשפט קרוב לשעת ההתייצבות למאסר. אם ישמע המבקש בעצתי, יזנח את ערעורו לפי סעיף 87 ויגיש בקשת רשות ערעור ועמה בקשה לעיכוב ביצוע. כאמור, גזרתי על עצמי שלא להתייחס לבקשת רשות הערעור שטרם הוגשה, ואין זה ראוי לדון בה למקוטעין.

10.הבקשה שלא להתייצב מחר לריצוי העונש- נדחית. אם עד מחר בשעה 9:00 לא תתקבל בקשה לדיון על-פה בבקשה הנוכחית, יסתיים בכך הדיון בבקשה זו.

11.החלטה זו תועבר מיידית בפקסימיליה לבא-כוח העורר וכן לפרקליטות, כדי שזו תוכל להיערך לדיון על-פה אם יבקש בא-כוח העורר בכל זאת לקיימו.