פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3620/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פאדי דעיף
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.4.11 בע"פ 33222-02-11 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ וב' בר-זיו
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד יונס פאייז
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 33222-02-11 כבוד השופטים ש' ברלינר- סג"נ , י' גריל- סג"נ , ב' בר-זיו ) מיום 7.4.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בחדרה (ת"פ 5045-11-08, ת"פ 22982-08-09 כבוד השופטת פ' ארגמן ).
בית משפט השלום הרשיע את המבקש, לאור הודאתו, במספר עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לרשויות המס. על המבקש נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח. המבקש לא השלים עם גזר הדין וערער לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו על רכיב המאסר בפועל, אך הפחית את הקנס שהושת עליו והעמיד אותו על סכום של 7,000 ש"ח.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי עונש המאסר הכבד שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הראויה, ואינו מביא בחשבון את גילו הצעיר ואת הודאתו בכתבי האישום בהזדמנות הראשונה. עוד נטען כי היה ראוי לתת משקל יתר לנסיבותיו האישיות הן בזמן ביצוע העבירות והן בשלב גזירת הדין, ועל כן יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקצר את תקופת המאסר כך שניתן יהיה להמירה בעבודות שירות.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). לא מצאתי כל סטייה במדיניות הענישה הראויה במקרה דנן, ומכל מקום אין מדובר במקרה אשר מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. עמדתי על כך ברע"פ 3873/08 בושנאק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.10.2007):
"בית משפט זה כבר קבע, לא אחת, כי כשמדובר בעבירות כלכליות ועבירות המס בכלל זה, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה ... בית משפט זה אף קבע, כי העונש ההולם עבירות פיסקאליות הוא עונש מאסר אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח, וכי אין להסתפק בעבודות שירות" (ראו גם
רע"פ 1875/98 אורן בנגב - מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(4) 529 (2000))
מובן הוא שכל מקרה ונסיבותיו הפרטניות, שהרי הענישה היא ביסודו של דבר אינדיבידואלית. במקרה דנן המבקש עבר עבירות מס המצדיקות ענישה ממשית. לאור נסיבות המקרה שבפני, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית משפט זה.
סוף דבר הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.
ניתנה היום, ח' באייר התשע"א (12.5.2011).
ש ו פ ט