רע"פ 4866/11 מיכאל לדום נ. עיריית אופקים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ) מיום 28.4.11 בתיק עפ"א 23760-12-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת (השופט אקסלרד) בתיק חע"ק 10873-08-08 מיום 10.11.10 (להלן התיק הראשון ). בנוסף, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ) מיום 28.4.11 בתיק עפ"א 23769-12-10, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת (השופט אקסלרד) בתיק חע"ק 10872-08-08 מיום 10.11.10 (להלן התיק השני ). הבקשה עניינה החזקת כלב ללא חיסון וללא רישיון (התיק הראשון), וכן הברחת פקח העירייה בעת שהגיע ללכוד כלבים משוטטים (התיק השני).

התיק הראשון - עפ"א 23760-12-10: רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש, כבן 71, הורשע בבית משפט השלום בהיעדרו ולאחר ניהול הוכחות חלקי, בהחזקת כלב ללא חיסון וללא רישיון שנתי. על פי המסכת העובדתית שתוארה בבית משפט השלום, ביום 22.5.08 הגיע פקח אל ביתו של המבקש, דפק בדלת ושמע נביחות מהבית. בהמשך היום בדק הפקח ומצא, כי אין למבקש רישיון להחזקת כלב. זמן מה לאחר מכן הגיע הפקח בליווי הוטרינר העירוני לבית המבקש והוטרינר אבחן, כי גילו של הכלב יותר משלושה חודשים, ועל כן חלה עליו חובת חיסון. בית משפט השלום ציין, כי אמנם עדותו של הפקח הייתה שגויה בחלקה, אולם ניכר כי היה זה בשל חלוף הזמן מהאירוע עצמו, ומכל מקום לא היה בזאת כדי להשפיע על כך שהמשיבה הוכיחה מעל לכל ספק שהמבקש החזיק ברשותו כלב בתחומי העירייה ללא רישיון וכשאינו מחוסן. בגזרו את דינו ציין בית המשפט, כי הוא מתחשב בגילו של המבקש ועל כן משית עליו קנס בגובה 1,320 ₪ בלבד. ביום 30.11.10 נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. בית המשפט קבע, כי המבקש נעדר מהדיון מבלי שהביא לכך אישורים מתאימים (למעט אישור מחלה עליו נכתב במפורש כי "אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים"), וכי הטיפול בתיק התעכב מעבר לצורך בשל התנהגותו של המבקש לאורך המשפט.

ג.

המבקש עירער על פסק דינו של בית משפט השלום ועל ההחלטה לדחות את בקשתו לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו, וערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי פסק, כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ומשלא מצא כי נפל פגם בהתנהלות בית משפט השלום, אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידיו. יתרה מכך ציין בית המשפט, כי המבקש לא הצליח להצביע על סתירות בין העדים ולא על סיבה של ממש לדחיית גרסאותיהם. אשר להיעדרו של המבקש מהמשך הדיון (לאחר פרשת התביעה) קבע בית המשפט, כי המשך המשפט נדחה ליום זה מתחילה לבקשת המבקש, ואילו הוא נעדר מהדיון ושיגר אישור מחלה (שאינו קביל כאמור בבית המשפט) אשר התקבל בבית המשפט אך לאחר שניתן פסק הדין. נוסף על כך הדגיש בית המשפט, כי המבקש לא הצביע על עיוות דין אשר נגרם לו בעקבות אי-ביטולו של פסק הדין, ועל כן צדק בית משפט השלום בכך שהחליט לא לבטלו.

התיק השני - עפ"א 23769-12-10: רקע והליכים קודמים

ד.

בתיק זה הורשע המבקש בהיעדרו ולאחר שמיעת עדות מטעם התביעה, בהפרעה לפקח בעת שזה ניסה ללכוד כלבים משוטטים, על-ידי הברחת הכלבים וגידוף הפקח. על סמך עדות הפקח בבית משפט השלום קבע בית המשפט, כי המבקש הבריח אחד מן הכלבים, מה שהביא לבריחתם של הכלבים הנוספים ולסיכול לכידתם. בית המשפט גזר עליו קנס בגובה 1,320 ₪. יצויין, כי ההליך כולו התנהל ביום 10.11.10 ומבלי שהמבקש נכח במשפט, לאחר שבית המשפט ציין כי מדובר בעבירת ברירת קנס, וכי הזהיר מראש את המבקש שאם לא יתייצב לדיון יתקיים הדיון בהיעדרו. ביום 30.11.10 נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו (מדובר באותה בקשה שצויינה מעלה במסגרת התיק הראשון).

ה.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע, כי עדות הפקח נמצאה אמינה בבית משפט השלום ולא נמצא טעם להתערב בקביעה זו. אשר לקיום ההליך בחלקו שלא בפני המבקש, חזר בית המשפט על הנמקותיו בתיק הראשון וקבע, כי בצדק לא ביטל בית משפט השלום את פסק הדין שניתן בהיעדר המבקש.

הבקשה

ו.

בקשה זו הוגשה על-ידי המבקש עצמו, שאינו מיוצג. אשר לתיק הראשון טוען המבקש, כי בכך שחלק מן ההליך התנהל בהיעדרו, נגרם לו עיוות דין שכן לא התאפשר לו להציג בפני בית המשפט את גרסתו, לפיה הכלב שהיה בביתו לא היה שלו אלא "אורח". כן טען המבקש, כי מעולם לא נמנע מחיסון כלביו, אלא הייתה זו עיריית אופקים אשר מנעה ממנו לעשות כן. בנוסף טען המבקש, כי עדותו של הפקח אינה אמינה ועל כן אין להשתית עליה את הכרעת הדין. אשר לתיק השני טוען המבקש, כי כל פרשיית התביעה התקיימה בהיעדרו, וכיון שנעדר מסיבות מוצדקות של מחלה יש לבטל את פסק הדין.

דיון והכרעה

ז.

לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי בקשת רשות ערעור תישקל אך במקרים המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 3620/11 דעיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי כי ענייננו משתייך למקרים אלה, במיוחד מקום בו המבקש משיג על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת ערעור, קל וחומר ערכאה שלישית, לא התערב בהם על דרך הכלל (רע"פ 9747/09 מצרווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9761/09 מוניות איילון רמלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ח.

לא נעלמה מעיניי העובדה, כי המבקש הוא אדם מבוגר אשר עמד בפני הערכאות כשאינו מיוצג, ולטענתו לא הגיע ליום הדיונים בשל מצבו הבריאותי (כאן המקום להעיר, כי כיון שהמבקש אינו מיוצג לא נדרשתי לשאלה האם היה נכון להגיש בקשה אחת לרשות ערעור על שני ההליכים השונים מבלי שניתנה החלטה המאפשרת לעשות כך). ואכן, אילו השתכנעתי, כי היה באלה כדי לפגוע בהליך המשפטי של המבקש ולגרום לו מידה של אי-צדק, היה בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 8; רע"פ 2291/10 ולר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אולם, לא מצאתי כי יש להלום את טענות המבקש, הן מבחינת השגותיו על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, והן נוכח ניהול חלק מן ההליכים בהיעדרו. ניכר, כי בית משפט השלום השתית את קביעותיו העובדתיות על התרשמותו הישירה מהעדים שהובאו בפניו, וכפי שציינו בתי המשפט הקודמים, לא היה בידי המבקש כדי להצביע על סתירות מהותיות שיש בהן כדי לכרסם בגרסת התביעה בשני התיקים שנוהלו נגדו.

ט.

עם זאת, ונוכח גילו של המבקש וטענתו בדבר הכנסה זעומה, תודיע המדינה בתוך שבועיים (ימי הפגרה במניין) אם נכונה היא, כמובן תוך שמירת עמדתה, למחול על הוצאות בסך 500 ₪ שהשית בית המשפט המחוזי, ושאינן בשגרת הליך פלילי, גם אם יתכנו. בנתון לכך איני נעתר לבקשה לרשות ערעור.