רע"פ 3676/15 עבד מחאגנה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא ; ד' מרשק מרום ; ש' בורנשטין ), בעפ"ג 33629-08-14, מיום 21.4.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ל' פרנקל (שיפמן) ), בת"פ 49591-10-10, מיום 14.7.2014.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 1.7.2013, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ). מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 7.2.2010, בשעה 06:00 או בסמוך לכך, באגף 19 בתא 5, בכלא איילון, החזיק המבקש בסכין בתוך קופסת סיגריות, מבלי שעלה בידו להוכיח שהחזיקהּ למטרה כשרה.

3.

במסגרת הסדר הטיעון, סיכמו הצדדים, בין היתר, על הפעלתו בחופף של עונש מאסר על תנאי, בן שישה חודשים, אשר היה תלוי ועומד נגד המבקש. את עונש המאסר, כך סוכם, ירצה המבקש בדרך של עבודות שירות, אך זאת רק במידה שהוא יימצא מתאים לריצוי עונשו בדרך זו. בחוות דעת הממונה על עבודות השירות, נאמר כי המבקש אינו מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת עקב קיומו של יסוד סביר לחשש כי הוא ייפגע על-ידי אחרים, לצד חשש לפגיעה שלו בסובבים אותו. ביני לביני, החליף המבקש את ייצוגו, ובאת-כוחו החדשה, טענה בדיון, מיום 23.2.2014, כי " אם [המשיבה] חשבה שהוא צריך לשבת מאחורי סורג ובריח, לא היתה מסכימה להסדר כזה, ואם [המבקש] חשב שילך לבית סוהר יכול להיות שתשובתו לכתב האישום היתה שונה ". עקב כך, התיר בית משפט השלום למבקש, בהחלטה מיום 29.6.2014, לחזור בו מהסדר הטיעון לעניין העונש, בקובעו כי:

"בנסיבות בהן [המבקש] היה מתאים לבצע עבודות שירות, השכל הישר אומר כי הצדדים היו עותרים לבצע את הסדר הטיעון ועותרים להטיל על [המבקש] ששה חודשי מאסר, אשר ניתן היה לבצעם במסגרת עבודות שירות [...] דא עקא, משלא נמצא [המבקש] מתאים לבצע עבודות שירות על-ידי הממונה, ובא-כוח [המבקש] טען כפי שטען, כפי שנרשם בפרוטוקול, אני רואה בטיעוניו חזרה מההסדר. בא-כוח [המבקש] מתבקש לטעון כמיטב הבנתו וכמיטב כשרונו והתביעה תהיה רשאית להשלים טיעוניה בטרם ישלים טיעוניו בא-כוח [המבקש]. גזר הדין יינתן במסגרת [תיקון] 113, כפי שניתן גזר דין במקרים בהם לא קיים הסדר טיעון בין הצדדים" (עמוד 52 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, מיום 29.6.2014).

4.

לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש ניתן, ביום 14.7.2014, גזר דינו של בית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה שבה הורשע המבקש, ציין בית משפט השלום, כי " הנזק שהיה צפוי במקרה הנדון הוא רב. החזקת סכין ככלל, ובתוך מתקן כליאה בפרט, [מסכנת] את הציבור ואפשר [באמצעותה] לפגוע באנשים רבים, במקרה הנדון באסירים רבים ". לאור זאת, נקבע כי מתחם הענישה ינוע בין עונש מאסר שאפשר שירוצה בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם שנקבע, זקף בית משפט השלום לזכותו, את הפגיעה הצפויה בו ובמשפחתו, מעצם מאסרו; ואת נטילת האחריות על-ידו למעשיו. לחובתו של המבקש, שקל בית משפט השלום, את עברו הפלילי המכביד, בציינו כי הרשעתו האחרונה היא משנת 2010. ועוד הזכיר בית משפט השלום, כי נגד המבקש תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן שישה חודשי מאסר (ת"פ 1692/07). לאחר זאת, הפעיל בית משפט השלום את עונש המאסר המותנה, בן ששת החודשים. בנוסף, נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אותם הוא ירצה בחופף לעונש המאסר המותנה שהופעל. עוד הושתו על המבקש 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; כמו-כן, חולטה התחייבות בסך 10,000 ₪, אשר היתה תלויה ועומדת נגד המבקש (ת"פ 1692/07).

5.

המבקש לא השלים עם גזר דינו של בית משפט השלום, וערער עליו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וביום 26.10.2014 נדחה ערעורו. בפסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי, כי " עיון במידעים החסויים שהוצגו בפנינו ובפני [בית משפט השלום] , אכן מעלה שאם [המבקש] יבצע עבודות שירות, גם במתקני משטרה או שב"ס, צפויה מסוכנות לו ולסובבים אותו וצפויה מסוכנות ממנו כלפי אחרים ". לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי בדין נדחתה בקשתו של המבקש לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.

הבקשה לרשות ערעור

6.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי קיים אינטרס ציבורי מהותי לדיון בעניינו. לשיטתו של המבקש, " ראוי שבמסגרת הסדרי טיעון 'סגורים' הכוללים רכיב של עבודות שירות, יבחן בית המשפט כשירותו של הנאשם לריצוי עבודות השירות (במסגרת חוות דעת הממונה על עבודות השירות) בטרם הודייה והרשעת הנאשם ". לחילופין, טוען המבקש, כי למצער יש לאפשר לו, בשלב זה, לחזור בו מהודייתו שנעשתה במסגרת הסדר הטיעון. עוד נטען, כי פרטי המידע על בסיסם נקבע, כי אין לאפשר את ריצוי מאסרו של המבקש על דרך של עבודות שירות, " היו בידיעת המשיבה, או היו יכולים להיות בידיעתה, עובר לחתימה של הסדר הטיעון ". בהינתן מצב זה, " אין זה ראוי כי [המשיבה] תחזור בה מן ההסכמה שנתנה במסגרת ההסדר, על בסיס מידע שכבר היה בידיה ערב החתימה על אותו הסדר ". הסדרי טיעון מעין אלו, כך לטענת המבקש, נחתמים במצב של נחיתות מהותית של הנאשם, שעה שהוא אינו יכול לדעת אם יימצא כשיר לצורך ביצוע עבודות שירות בהיבט המודיעיני. עוד טוען המבקש, כי הוא לא הוזהר בפירוש, כי יוטל עליו עונש מאסר בפועל, ככל שייקבע כי הוא אינו מתאים לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות. לבסוף, נטען בבקשה, כי שגו הערכאות הקודמות, משלא נתנו משקל ראוי לנימוקי הקולה במסגרת גזירת עונשו של המבקש, ובין היתר לכך שלא נפתחו נגדו תיקים חדשים במשך למעלה מ-5 שנים; להודייתו באשמה במסגרת הסדר הטיעון; ולנסיבותיו האישיות.

בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אליה אדרש בהמשך.

דיון והכרעה

7.

חרף ניסיונו של המבקש לעטות על הבקשה נופך עקרוני, נחה דעתי, כי היא אינה עונה על אמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, למתן רשות ערעור. ידועה ומושרשת ההלכה, לפיה בקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תתקבל במשורה, ורק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה נכבדה ורחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר עולה חשש מפני עיוות דין או אי-צדק מהותי שנגרם למבקש (רע"פ 3463/15 קוטוב נ' מדינת ישראל (21.5.2015); רע"פ 2472/15 שוורצמן נ' מדינת ישראל (21.5.2015); רע"פ 3208/15 הקרי נ' מדינת ישראל (11.5.2015)). לאחר שעיינתי בכובד ראש בבקשה שלפניי ובנספחיה, שוכנעתי כי היא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים כאמור, ומטעם זה בלבד דינה להידחות.

8.

למעלה מן הנדרש, אציין כי גם לגופו של עניין אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש. כאמור, נטען בבקשה, כי ראוי היה לבחון את כשירותו של המבקש לריצוי עונשו על דרך של עבודות שירות, טרם שנחתם הסדר הטיעון עימו. משלא נעשה כך, לשיטתו של המבקש, ראוי היה לאפשר למבקש לחזור מהודייתו שניתנה במסגרת הסדר הטיעון, ושלא לגזור עליו מאסר בפועל, מבלי שהוא הוזהר מפני כך במפורש. סבורני, כי אין לקבל טענה זו של המבקש. ראשית, מניסוחו של הסדר הטיעון בין הצדדים עולה, כי הסדר זה היה מותנה בכשירותו של המבקש לריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות. כך, בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, מיום 1.7.2013, מופיע הקטע הבא:

"[באת-כוח המשיבה]: הגענו להסדר טיעון לפיו [המבקש] יבקש לחזור בו מכפירתו, המאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגד [המבקש] בן 6 חודשים ירוצה דרך של עבודות שירות במידה ויימצא מתאים [...]

[בא-כוח המבקש]: אני הסברתי [למבקש] ואנו מודים בעובדות כתב האישום. אנו ערים לעובדה שבית המשפט לא כפוף להסדר. מבקשים שבית המשפט ירשיע את [המבקש] ובמקביל נבקש להפנותו לממונה על עבודות השירות במחוז צפון [...]" (ההדגשות שלי – א.ש.)

עולה מכך, כי הובהר למבקש, בעת החתימה על הסדר הטיעון, כי עונש המאסר בעבודות שירות מותנה בכך שהוא יימצא מתאים לריצוי עונשו בדרך זו. לפיכך, אין לקבל את טענתו של המבקש – לפיה הוא רשאי לחזור בו מהודייתו שנעשתה במסגרת הסדר הטיעון – לאחר שהתברר לו כי הוא אינו כשיר לריצוי עונשו בעבודות שירות.

9.

עוד נטען בבקשה, כי " לא הוזהר המבקש בפירוש, כי באם ייקבע כי הוא אינו מתאים לריצוי עבודות שירות, דינו למאסר מאחורי סורג ובריח ". אין בידי לקבל גם טענה זו של המבקש. עונש המאסר בפועל לא הושת עליו על-ידי בית משפט השלום באופן אוטומטי , קרי כפועל יוצא של הסדר הטיעון. אדרבא, בית משפט השלום איפשר למבקש לחזור בו מהסדר הטיעון לעניין העונש, וגזר את עונשו בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. בהתאם לתיקון זה, נקבע עונשו של המבקש לאחר קביעת מתחם העונש ההולם, ורק לאחר מכן הציב בית משפט השלום את עונשו של המבקש בתוך המתחם.

עוד אציין, כי הסדר בו נקט בית משפט השלום הוא הסדר הנכון, היינו הוא הפנה את המבקש אל הממונה על עבודות השירות, לצורך בחינת כשירותו לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ורק לאחר קבלת חוות דעתו של הממונה, גזר בית המשפט את דינו.

10.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

לפיכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 22.6.2015, עד השעה 10:00, או על-פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות ועותק של גזר דינו של בית משפט השלום. על בא-כוחו של המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר על-ידי בית המשפט המחוזי, יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המבקש לריצוי עונשו.