פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 369/04
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקש:
שמעון יפרח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"פ 7215/03 מיום 10.11.03 שניתן על-ידי כב'
השופטת ר' ברקאי
ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בו אושר גזר-דין שגזר בית-המשפט לתעבורה באשקלון ולפיו הושת על המבקש עונש מאסר בפועל בן שישה חודשים.
המבקש הורשע על-פי הודאתו בשני מקרים של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח תקף וברכב שנמסרה לגביו הודעת אי-שימוש, וכן במקרה אחד של נהיגה ללא רישיון רכב תקף. מסתבר כי רישיון הנהיגה של המבקש נפסל לצמיתות ביום 9.11.94 - בשל בעיות בריאות מהן הוא סובל - ולאחר מכן, הורשע בשלושה מקרים של נהיגה בזמן פסילה. בהתחשב במצב בריאותו נגזרו על המבקש תקופות מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשי מאסר על-תנאי. לאור חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר שוכנע בית-המשפט לתעבורה כי לא ניתן עוד לאפשר למבקש ריצוי מאסר בעבודות שירות, ועל-כן גזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל. כן הופעל, בחופף, עונש מאסר על-תנאי לתקופה של שישה חודשים, ובנוסף נגזרו על המבקש שמונה חודשי מאסר על תנאי, התחייבות עצמית על-סך 2500 ש"ח, והמבקש אף חוייב למכור את מכוניתו שאחרת תחולט לטובת המדינה.
המבקש ערער על חומרת עונשו לבית-המשפט המחוזי, וטענתו העיקרית הייתה כי בית-משפט קמא לא הפחית מתקופת מאסרו את התקופה בה היה נתון במעצר. בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש באורח חלקי, בקובעו כי מתקופת המאסר שנגזרה עליו ינוכו 21 הימים שבהם ישב במעצר.
בבקשת רשות הערעור שלפניי חוזר המבקש על טענה שהעלה לפני בית-המשפט המחוזי, כי ראוי היה לנכות מתקופת המאסר שנגזרה עליו אותו פרק זמן בו היה נתון ב"מעצר בית".
עיינתי בטענת המבקש ובחומר אשר צורף להן, ודעתי היא כי דינה של בקשתו להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים, ועניינו של המבקש אינו בא בגידרי מקרים אלה (ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
גם לגופו של עניין דינה של טענת המבקש להידחות. על דרך הכלל, תקופת מעצר תובא במניין בחישוב תקופת מאסר שעל נאשם לרצות, ואולם תקופת "מעצר בית" לא תיחשב בהקשר זה למעצר ולא מצאתי כי עניינו של המבקש מעורר קושיה מיוחדת.
אני מחליט אפוא לדחות את הבקשה לרשות ערעור. ממילא נדחית עימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.
היום, כ' בטבת תשס"ד (14.1.2004).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04003690_G01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il