פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 3746/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
שי אורן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.5.2013 בע"פ
50354-12-12
בשם המבקש:
עו"ד זכי כמאל
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ע' גרשון , א' קיסרי ו ב' טאובר ), אשר דחה את ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בעכו (כב' סגן הנשיא מ' אלטר ).
1.
בית משפט השלום בעכו (כב' סגן הנשיא מ' אלטר )
הרשיע את המבקש בעבירות הבאות: גניבה בידי עובד, זיוף בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קשירת קשר לפשע, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מנהלים בתאגיד והדחה בחקירה. כעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, ביצע המבקש, החל משנת 2004 ועד לשנת 2006, שורת עבירות כלפי חברת "דיין תעשיות בע"מ" (להלן: החברה ), שבה כיהן כמנהל בכיר, לאחר שקשר קשר עם מנהלת החשבונות בחברה, אסתר דדון (להלן: דדון ), ועם עובדים אחרים, לגנוב כספים מהחברה. בין היתר, זייף המבקש (בעצמו או באמצעות אחר) נתוני משכורות של עובדים אחרים ונטל חלק ניכר מהסכומים שקיבלו העובדים שלא כדין לכיסו. לאחר שנפתחה חקירת משטרה בעניין העבירות האמורות, ניסה המבקש להניע חלק משותפיו בפרשה למסור הודעות שקר בדרך של איומים או הבטחת מתן טובת הנאה, ולפיכך הורשע אף בהדחה בחקירה. בגין העבירות שבהן הורשע המבקש, גזר עליו בית משפט השלום בעכו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 30 אלף ש"ח.
2.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים: ע' גרשון ,
א' קיסרי וב' טאובר ) הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור במלואו, לאחר שבחן את טענות המבקש לגופן, והגיע למסקנה שבדין הרשיע בית המשפט קמא את המבקש בעבירות האמורות. אשר לעניין העונש – קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפלה טעות בגזר דינו של בית המשפט קמא וכי העונש שהוטל על המבקש קרוב לרף התחתון של מתחם הענישה בנסיבות ביצוע העבירות הנדונות. עוד מצא כי בית המשפט קמא לקח בחשבון את השיקולים לקולה (בכללם: חלוף הזמן, עברו הנקי של המבקש ונסיבותיו האישיות) עת שגזר את עונשו של המבקש, וכי גזר הדין שניתן הוא מידתי.
3.
מכאן הבקשה שלפניי, אשר בד בבד עם הגשתה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בקשת רשות הערעור נסבה הן על הרשעת המבקש, הן על חומרת העונש שהוטל עליו. לשיטת המבקש, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר שאלות משפטיות עקרוניות המצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ובהן המשקל שיש להעניק למחדלי חקירה משטרתיים בהכרעת הדין, ותוצאותיה של השתהות בית המשפט במתן הכרעת הדין. בנוסף, טוען הוא כי חומרת העונש שהוטל עליו מהווה חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה, ולפיכך נגרם לו עיוות דין.
ראשית, לעניין מחדלי החקירה, טוען המבקש כי המשטרה ניהלה חקירה רשלנית, ולמעשה הפקירה את החקירה בידי המתלונן – בעל החברה, ונמנעה מחיפוש בביתה ובמחשבה של דדון, חשודה עיקרית בפרשה. לגישת המבקש, מחדלי החקירה הובילו לכך שלא היה ביכולתו להוכיח את טענתו כי דדון היא העומדת לבדה מאחורי המעילה, והגנתו נפגעה עקב כך. שנית, לעניין השיהוי במתן פסק הדין, מציין המבקש כי עברו 13 חודשים מיום שמיעת סיכומי התביעה וההגנה ועד למתן הכרעת הדין בעניינו. לשיטתו, שיהוי מעין זה במתן פסק הדין עשוי להביא לקיום דיון מחודש – ואף לביטולו של פסק דין מרשיע. שלישית, טוען המבקש כי בנסיבות עניינו העונש שהוטל עליו חמור מדי, וכי היה על בית המשפט להתחשב בשיקולים לקולה, כגון: חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד להכרעת הדין וגזר הדין; עברו הנקי של המבקש; נסיבות חייו הקשות, לרבות נכות בנו הקטן; וסיכויי השיקום הגבוהים שלו. להשקפת המבקש, בית המשפט רשאי, לאחר שגיבש את מתחם הענישה, לחרוג ממנו לקולת הנאשם תוך העדפת השיקול השיקומי. נוכח האמור סבור המבקש כי על בית משפט זה להעניק לו רשות ערעור ולהורות על ביטול הכרעת הדין המרשיעה נגדו, או לחילופין להקל בעונש המאסר שהוטל עליו.
4.
לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על פי אמות-מידה אלה לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור בנסיבות העניין. ראשית, הכרעת בית משפט השלום כי מחדלי החקירה לא פגעו בהגנת הנאשם נעוצה בתשתית הראייתית והעובדתית שהונחה לפניו, ואין היא מעלה שאלה עקרונית החורגת מנסיבות המקרה. שנית, אף טענת המבקש בדבר השתהות בית משפט השלום במתן פסק הדין אינה מעלה שאלה משפטית כללית. קביעת בית המשפט המחוזי כי השתהות זו אינה מצדיקה את זיכוי המבקש מהעבירות שבהן הורשע אינה אלא יישום קונקרטי של ההלכה הפסוקה בנושא זה, הקובעת כי ביטול הכרעת דין וזיכוי נאשם מחמת השתהות במתן פסק הדין בעניינו ייעשו במקרים חריגים ונדירים ביותר, שבהם עינוי הדין כתוצאה מהתמשכות ההליכים עולה כדי עיוות דין – אשר השפיע על נכונות פסק הדין ( ע"פ 4865/09 פלדמן נ' בית המשפט המחוזי תל אביב , פסקה 8 (9.7.2009); ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל , פסקה 336 (31.12.2008) ). שלישית, רשות ערעור על חומרת העונש כשלעצמה תינתן אך בנסיבות של סטייה משמעותית וניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 4261/13 נימני נ' מדינת ישראל , פסקה 4
(18.6.2013); רע "פ 4156/13 אפרים בוחניק נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (12.6.2013)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי אכן הייתה סטייה כאמור. טענת המבקש בנוגע לחומרת העונש אינה מקימה אפוא עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה.
המבקש יתייצב אפוא לשאת בעונשו בבית מעצר קישון ביום 9.7.2013, עד השעה 10:00, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. עליו לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
ניתנה היום, י"ח בתמוז התשע"ג (26.6.2013).
ש ו פ ט