רע"פ 4261/13 תמיר נימני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל , ז' בוסתן ו ר' אמיר ), אשר במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהוטל עליו והתקבל ערעור המדינה על קולת העונש.

1.

בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת נ' שעשוע ) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, וכן שתי חברות בניהולו ובשליטתו, בשלושה תיקים שעניינם עבירות מס בהיקפים גדולים ושיבוש הליכי משפט. כעולה מכתבי האישום, הורשע הנאשם בקבלת חשבוניות מס פיקטיביות בסך כולל של 71 מליון ש"ח, ברישומן ובניכויין בדיווחיו למע"מ. העבירות בוצעו במשך כשש שנים ברציפות, שבמהלכן קיזז המבקש שלא כדין כ-11 מליון ש"ח. בנוסף, הורשע המבקש בשיבוש מהלכי משפט. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, קבע בית המשפט קמא כי מתחם הענישה בעבירות שבהן הורשע המבקש, בנסיבות ביצוען, נע בין ארבע לשש שנות מאסר בפועל. במסגרת השיקולים לחומרה, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי של המבקש; לחומרת עבירות המס שביצע ולפגיעתן הרבה בציבור ובערך הנשיאה השוויונית בנטל המס; ולצורך בהרתעה מפני ביצוע עבירות כלכליות ועבירות מס בפרט. במסגרת השיקולים לקולה, שקל בית המשפט קמא את נסיבותיו האישיות של המבקש; את הנתונים החיוביים שהוצגו לגביו; את הודאת המבקש ואת החיסכון בזמן שיפוטי כתוצאה מכך; ואת העובדה שהמבקש פעל תחת לחצים פיננסיים ואחרים. כמו כן, התייחס בית המשפט קמא לחומרת העונש שהוטל על יניב בן דוד (להלן: בן דוד ), שנטל חלק מרכזי בפרשה . הוטעם כי בן דוד חלש על מערכת עבריינית מסועפת שבמסגרתה בוצעו עבירות מס בהיקף של מעל 40 מליון ש"ח – החמורות באופן משמעותי מהעבירות שבהן הורשע המבקש, וכי לפיכך לעונש שהוטל עליו – שש וחצי שנות מאסר בפועל – השפעה ממתנת על עונשו של המבקש. אשר על כן, הטיל בית המשפט קמא על המבקש ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה בתנאים שפורטו בגזר הדין וקנס בגובה חמש מאות אלף ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו. המבקש והמדינה ערערו על גזר הדין.

2.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל , ז' בוסתן ו ר' אמיר ) קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש ודחה את ערעור המבקש על חומרתו. נקבע כי מתחם הענישה הראוי לעבירות שבהן הורשע המבקש בנסיבות ביצוען נע בין חמש לשבע שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה שעליו עמד בית משפט השלום אינו נותן ביטוי הולם לנזק שהסב המבקש לתקינות ההליך המשפטי שעה שהמשיך בביצוע עבירות המס בד בבד עם התנהלות ההליכים נגדו בתיק הראשון; כי המתחם האמור חורג ממדיניות הענישה הראויה מקום שמדובר במכלול עבירות מס, שאותן ביצע המבקש לאורך תקופה; וכי הוא אינו הולם את חלקו של המבקש בביצוען. עוד נפסק כי היה מקום להתחשב בטענות בדבר איומים וסחיטה מצד בן דוד שהעלה המבקש, אולם מנגד לא ניתן משקל מספיק לפגיעה שהסבו עבירות המס שביצע המבקש בערכים מוגנים. אשר להשוואה לעונש המאסר שהוטל על בן דוד, ציין בית המשפט המחוזי כי בעניינו של האחרון חולטו כספיו ורכושו בשווי של 20 מליון ש"ח, וגם נתון זה צריך להילקח בחשבון כאשר משווים בין שני המקרים. אשר על כן, העמיד בית המשפט המחוזי את עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש על חמש וחצי שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו. את שאר העונשים, ובכלל זה גובה הקנס שהוטל על המבקש, הותיר בית המשפט המחוזי על כנם.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, המכוונת לחומרת העונש שנגזר על המבקש. המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר שאלות משפטיות עקרוניות המצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ובהן: האם רשאית ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, גם מקום שלא היתה טעות בולטת או חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת; מהו המשקל שיש ליחס לעקרון הענישה הפרטנית; האם חילוט כסף ורכוש מצדיק הקלה בעונש המאסר של הנאשם; והאם משמצאה ערכאת ערעור כי יש להחמיר בעונש, עליה להימנע ממיצוי הדין עם הנאשם. בנוסף, טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין, אשר יכול אף הוא להצדיק בירור ערעורי שני, בכך שנענש כאילו היה יד ימינו של בן דוד, מקום שלא היו אלו פני הדברים, ובכך שעל המעורבים הנוספים בפרשה הוטל עונש קל יותר מהעונש שהוטל עליו, וזאת במסגרת הסדרי טיעון.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (198 2) ). חרף ניסיונו של המבקש להציג את השאלות האמורות כמעוררות סוגיות עקרוניות, עניינה של הבקשה, למעשה, בהשגתו על חומרת גזר הדין שהטיל עליו בית המשפט המחוזי ובטענתו כי בית המשפט סטה ממתחם הענישה הראוי לעבירות שבהן הורשע המבקש בנסיבות ביצוען. כידוע, טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה משמעותית וניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע "פ 4156/13 אפרים בוחניק נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (12.6.2013) (להלן: עניין בוחניק );

רע"פ 1223/07 מורשד נ' מדינת ישראל ,

פסקה 3 (12.2.2007); רע "פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי הייתה סטייה כאמור. אמנם, בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום. אולם, קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא בנסיבות חריגות (עניין בוחניק , פסקה 4; רע "פ 8275/11 אוחנה נ' מדינת ישראל (14.11.2011)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. בית המשפט המחוזי החליט להחמיר בעונשו של המבקש לאחר שקבע כי מתחם הענישה שעליו עמד בית המשפט קמא מקל מדי בעבירות נושא כתב האישום בנסיבות ביצוען, ולאחר שמצא כי אין עילה לסטות לקולה ממתחם הענישה הראוי בעניינו של המבקש. בית המשפט אף נדרש לחומרת העונשים שהוטלו על בן דוד ושאר הנאשמים בפרשה, וגזר את דינו של הנאשם בהתאם לנסיבותיו הפרטניות, תוך הבהרת ההבדלים בין המקרים. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" במקרה דנן.

הבקשה נדחית אפוא.