רע"פ 382/07 אלברט לוי נ. מדינת ישראל

המבקשים הועמדו לדין בבית-משפט השלום באשקלון (ת.פ 1547/05) בגין עבירה של התפרצות לבית עסק, לפי סעיפים 29 ו-407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין. המבקשים 1 ו-3 אף הואשמו בעבירה של התנגדות למעצר לפי סעיף 47 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקשים קשרו ביניהם קשר לביצוע התפרצות לחנות אוטו דיפו שבאשקלון (להלן: החנות ), במועד סמוך ליום 13.11.05. לשם כך, בליל ה-13.11.05, הגיעו שלושת המבקשים לחנות ופרצו בצוותא חדא את דלתותיה.

המבקשים 1 ו-3 נכנסו אל תוך החנות וניסו לגנוב ממנה מכשיר לאיזון גלגלים. בעוד המשיב 2 המתין להם מחוץ לחנות ותיצפת על הנעשה. אירוע זה נעקב על-ידי בלשי המשטרה, שניגשו אל המבקשים

1 ו-3 במגמה לעוצרם. משהאחרונים הבחינו בשוטרים הם החלו להימלט מן המקום. בהמשך, המבקשים 1 ו-3 אף התנגדו בכוח למעצרם.

בית-משפט השלום באשקלון (כבוד סגן-הנשיא ח' נחמיאס ) הרשיע את כל אחד מן המבקשים, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליהם את העונשים הבאים:

על המבקשים 1 ו-3 הושתו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעברו עבירת התפרצות, גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע או החזקת כלי פריצה; קנס בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו; התחייבות כספית על סך של 10,000 ש"ח שלא יעברו עבירה כאמור תוך שלוש שנים. המבקש 1 אף חויב לבצע 400 שעות שירות לטובת הציבור. על המבקש 2 הושתו שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת התפרצות, גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע או החזקת כלי פריצה; קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; התחייבות כספית על סך של 7,500 ש"ח שלא יעבור עבירה כאמור תוך שלוש שנים וכן 400 שעות שירות לטובת הציבור.

על גזר-דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל

וש' דברת ) בפסק-דינו מיום 20.12.06 קיבל את ערעור המשיבה וגזר על כל אחד מן המבקשים שנת מאסר אחת לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר. בית-המשפט המחוזי קבע כי יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש כל אחד מן המבקשים בקשת רשות ערעור נפרדת לבית-משפט זה. מאחר ושלושת בקשות רשות הערעור סבות כולן סביב אותה פרשיה מצאתי לנכון לדון בהן במאוחד. לטענת המבקש 1, בית המשפט המחוזי שגה משהחמיר בעונש שהוטל עליו וזאת לאור העובדה שהמרכיב העונשי נבחן בקפדנות ובאדיקות רבה על-ידי הערכאה הראשונה. זאת ועוד, לעמדתו טעה בית-המשפט המחוזי כאשר לא התחשב בהמלצת שירות המבחן אשר ביקשה להציבו על מסלול של שיקום. בהקשר זה, מזכיר המבקש את נסיבותיו האישיות, את ניסיונותיו להשתקם ולעלות על דרך הישר. לטענת המבקש 2, כליאתו לשנת מאסר עלולה לפגוע בנכונותו להשתלב במסגרת חיים נורמטיבית. לאור האמור, מבקש בא-כוחו מבית משפט זה להתחשב בהמלצת שירות המבחן. המבקש 3 טוען אף הוא כי פסק דינו של בית משפט השלום היה מתון ומתחשב ולא היה כל מקום לשנותו. עוד נטען על-ידו כי בית המשפט המחוזי שגה עת קבע כי דינם של שלושת השותפים צריך להיות שווה. לעניין זה, סבור בא-כוחו כי יש מקום להתחשב בגילו הצעיר של המבקש 3, בכך שעברו נטול הרשעות פליליות ובכך שלא ריצה מעולם עונש מאסר בפועל.

מנגד, טוענת המשיבה כי שלושת הבקשות אינן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בהשגות על חומרת העונש ותו לא. עוד טוענת המשיבה כי המלצת שירות המבחן היא כלי חשוב בידי בית-המשפט, אך בשום אופן אין לראותה ככובלת את שיקול דעתו. באשר למבקש 3, טוענת המשיבה כי הוא נמצא בעבר אשם בשורה של עבירות, שבהן אמנם לא הורשע, אך אין לראותו כבעל עבר נקי כלל וכלל.

דין בקשות רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשות רשות הערעור אינן מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקשים אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצעו המבקשים ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

דחיית המלצת שירות המבחן אף היא אינה מצדיקה דיון בגלגול שלילי. כידוע, תסקיר המבחן הינו בגדר "המלצה בלבד ובית המשפט רשאי להביא במניין גם שיקולי ענישה אחרים" (ראו למשל, בש"פ 10904/04 מיארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם). מכל מקום, ברי כי אין בהמלצת שירות המבחן כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט.

דין הבקשה להידחות גם לגוף העניין. בהחליטי כן, נתתי דעתי לעובדה שהעבירות אותן עברו המשיבים בוצעו בתחכום רב ובאישון לילה, לניסיונם של המבקשים 1 ו-3 להימלט מן השוטרים, תוך שהם אינם בוחלים בהפעלת כוח. לכל אלו מתווסף עברם הפלילי העשיר של המבקשים 1 ו-2, הכולל, בעניינו של מבקש 1 הרשעות בעבירות שוד, גניבה ופריצה, ואילו עברו של מבקש 2 כולל עבירות של נסיון לפריצה, גניבה ואיומים. באשר למבקש 3, הלה נמצא בעבר אשם בעבירות של פריצה, גניבה והיזק לרכוש. הוא אמנם לא הורשע בעבירות אלו, שכן בעת ביצוען הוא היה קטין. יחד עם זאת, בצדק ציינה המשיבה כי אין לקבל את טענותיו באשר לעברו הנקי. עברם של המבקשים והעובדה שהללו פעם אחר פעם שבו לסורם וביצעו עבירות רכוש מצדיקה את העונש שהוטל עליהם.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטותיי מיום 15.1.07 ומיום 21.1.07 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשים - מבוטלות.

על המבקשים להתייצב ביום 6.5.07, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע,

לשם תחילת ריצוי עונשם.