רע"פ 383/98 חוסיין עבד אלהאדי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בכפר סבא (ת.פ. 938/96) בגין שורה של עבירות הכוללות: שני מעשים של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (סעיף 418 אמצעיתא לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין)), ארבעה מעשים של קבלת דבר במרמה (סעיף 415 לחוק העונשין) והחזקת נשק שלא כדין (סעיף 144(א) לחוק העונשין). המבקש, שהחזיק בתעודת זהות מזויפת בעת ביצוע העבירות, הואשם גם בהתחזות כאדם אחר (סעיף 441 לחוק העונשין) ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק העונשין). בעת ביצוע העבירות שהה המבקש בישראל באורח בלתי חוקי, ולכן הואשם גם בשהייה בלתי חוקית (עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל).

2.בבית משפט השלום התנהל משפט זוטא בשאלת קבילות הודעותיו של המבקש, לאחר שזה טען כי ההודעות ניתנו אחרי שהובטח לו שישוחרר ממעצר ואחרי שנעשתה איתו, לטענתו, עסקה לפיה ישמש כסוכן סמוי ובתמורה לא יועמד לדין. המבקש הוסיף וטען, כי השימוש בתעודת הזהות המזויפת נעשה בהנחייתו של רכז מודיעין במשטרת כפר סבא. כל טענותיו של המבקש נדחו במהלך משפט הזוטא. נקבע, כי המבקש ניסה להגיע לעסקה עם המשטרה אולם, עסקה זו לא יצאה לפועל, וכי כל הודעותיו ניתנו "מרצון טוב וחופשי". טענתו השניה של המבקש ביחס לתעודת הזהות המזויפת נדחתה גם היא אחרי שנמצאה בלתי מהימנה. בתום משפט הזוטא שחרר בית המשפט את סנגורו של המבקש מייצוגו והוא אינו מיוצג החל משלב זה, דרך הדיון בערעור וכלה בהגשת בקשה זו.

3.המבקש הורשע בבית משפט השלום במרבית האישומים נגדו, ונדון לחמש שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. שנת מאסר אחת מתוך החמש חופפת עונש מאסר של שלוש שנים אותו מרצה המבקש וארבע השנים הנוספות מצטברות. בגין העבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל הוטל על המבקש מאסר על תנאי לשנה במשך שלוש שנים.

4.המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ערעור שכותרתו בקשה להקלה בעונש. בגוף הערעור חזר המבקש גם על הטענה לפיה עשה עסקה עם חוקרי המשטרה, אולם, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, לא העלה טענה זו בעת הדיון בערעור. בית המשפט (כבוד השופטים ד. ברלינר, ש. גדות ונ. ישעיה) דחה את ערעורו של המבקש על חומרת העונש וקבע כי עונש זה הוא הדרך היחידה למנוע מהמבקש ביצוען של עבירות נוספות. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט: "המערער בקושי משתחרר ממאסר אחד ועוד בטרם יבשה הדיו על פקודת השחרור שב ומבצע עבירות נוספות. חלק מהעבירות בתיק הנוכחי ביצע בהיותו אסיר ברשיון".

5.כותרתה של בקשת רשות הערעור היא בקשה להקלה בעונש, אך בגוף הבקשה חוזר המבקש וטוען כי הודעותיו במשטרה אינן קבילות וכי השימוש בתעודת הזהות המזויפת נעשה בהתאם להנחיות המשטרה. בנוסף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי העבירות בוצעו במהלך היותו אסיר ברשיון מאחר וכלל לא היה בתקופה זו ברשיון.

6.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור בנימוק שאין הבקשה מעלה שאלות המצריכות את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שנייה. בתשובתה מדגישה המשיבה כי טענותיו העובדתיות של המבקש התבררו בבית משפט השלום ונדחו, בין השאר, על סמך ממצאי מהימנות, וכי טענות אלה לא נדונו כלל בערכאת הערעור. בשאלת חומרת העונש, מקבלת המשיבה את טענתו של המבקש כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (לפיה בוצעו חלק מהעבירות בעת שהיה במבקש ברשיון) אולם, לטענתה, אין בטעות זו כדי להצדיק התערבות בעונש ההולם את עברו הפלילי העשיר של המבקש.

7.לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. בקשתו של המבקש מתמקדת כל כולה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ואינה מעלה שאלה חוקתית, משפטית או ציבורית החורגת מגבולותיו (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אמנם יתכן ושגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי חלק מהעבירות בוצעו בתקופת הרשיון של המבקש אולם, אין בטעות זו - ככל שהיתה - כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. ערכאת הערעור נתנה דעתה לתקופת המאסר הממושכת אותה מרצה המבקש, אך קבעה כי עונש זה הוא הדרך היחידה למנוע מהמבקש לבצע עבירות נוספות. אין מקום להתערב בהחלטה זו. טענותיו של המבקש לפיהן עשה, לכאורה, הסכם עם המשטרה והשתמש בתעודת הזהות המזויפת בהנחייתה, נדונו בהרחבה במשפט הזוטא שהתנהל בבית משפט השלום ונדחו, והמבקש נמנע, כאמור, מלהעלותן בעת הדיון בערעור. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטות אלו, ועל כן, דין הבקשה להדחות.