רע"פ 8243/03 גיא אבגי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בירושלים, על-יסוד הודאתו, בנהיגה ברשלנות – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, גרימת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) לאותה פקודה, סטייה מנתיב נסיעה – עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, וגרימת נזק – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות הנ"ל. על המבקש נגזרו בגין הרשעתו עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של שישה חודשים, עונש של פסילת רישיון נהיגה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 1,000 ₪.

2.המבקש ערער על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים וטען כי העונש שהוטל עליו, על כל רכיביו, חמור בנסיבות העניין ואינו משקלל כראוי את נסיבותיו האישיות ובייחוד את היזקקותו לרישיון הנהיגה במסגרת עבודתו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' רביד) דחה את הערעור בהדגישו את הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות תעבורה ובקובעו כי בית-המשפט לתעבורה איזן כראוי בין נסיבותיו האישיות של המבקש לבין שיקולי ההרתעה וההגנה על הציבור.

3.בבקשת רשות הערעור שבפני עותר המבקש לביטול עונש הפסילה בפועל שהוטל עליו ולחלופין להפחתת תקופת הפסילה בפועל לשלושה חודשים. המבקש עומד על כך שבית-המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו כי נגזרו על המבקש שלושה (במקום שישה) חודשי פסילה ולגבי עונש זה קבע כי מדובר בעונש סביר. המבקש סבור כי טעות זו וכן נסיבותיו האישיות המיוחדות מצדיקות רשות ערעור בעניינו והקלה בעונשו כאמור.

4.ככלל, אין נוהגים לתת רשות ערעור על חומרת העונש בלבד (ראו: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, נפלה טעות בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנוגע למספר חודשי הפסילה שנגזרו על המבקש. אולם, מעיון במסמכים שצורפו לבקשה ובכללם – הודעת הערעור, הבקשה לעיכוב ביצוע וכן פרוטוקול הדיון בערעור, עולה כי העונש לאשורו היה ידוע לבית-המשפט המחוזי שדן בערעור. כלומר, אין מדובר בטעות מהותית בפסק-הדין, שיש בה כדי להקים למבקש עילה למתן רשות ערעור (השוו: רע"פ 383/98 חוסיין עבד אלהאדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1538/98 שלום לנקרי (בן עמרם) נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כמו כן, אין עונשו של המבקש חמור במידה המצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

הבקשה נדחית.