החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 4008/08 שאולי בר נוי נ. מדור תביעות משטרת ישראל מ.י.

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · אי חגירת חגורת בטיחותבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על הרשעה בנהיגה ללא חגירת חגורת בטיחות

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

המבקש הורשע בנהיגה כשחגורת הבטיחות לא הייתה הדוקה לגופו, וההרשעה אושרה בערכאה המחוזית על בסיס דבריו שלו. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, שכן לא עלתה שאלה בעלת חשיבות כללית והשגות העובדה והמהימנות אינן עילה לערעור שני. נקבע כי חגורה רפויה מסכלת את מטרת החובה.

העובדות

המבקש הואשם בנהיגה ללא חגירת חגורת בטיחות. הוא טען כי היה חגור, אך שהחגורה לא הייתה הדוקה לגופו. בית המשפט לתעבורה הרשיע אותו על בסיס עדות השוטרת ודבריו שלו, והטיל קנס של 300 ש"ח. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם חגורת בטיחות רפויה שאינה צמודה לגוף הנהג עולה כאי חגירה לפי תקנות התעבורה?
  2. 2.האם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי?

הלכות

  1. 1

    נהיגה כשהחגורה רפויה דומה לאי חגירתה ומסכלת את מטרת החובה לפי התקנות

    ״נמצא כי המבקש נהג כאשר החגורה בה היה חגור היתה רפויה, ומקובלת עלי ההשקפה כי שימוש מסוג זה כמוהו כסיכול מטרתה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    רשות ערעור ניתנת כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית ולא פרטנית, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשאלות של עובדה ומהימנות

    ״ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור ניתנת מקום שמתעוררת שאלה לה נודעת חשיבות כללית ולא פרטנית״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חגורת בטיחות
  • רשות ערעור
  • חשיבות כללית
  • עובדה ומהימנות
  • תקנות התעבורה
  • קנס

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

4008/08

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

שאולי בר נוי

נ ג ד

המשיב:

מדור תביעות משטרת ישראל – מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי מרכז בפתח תקוה, ע"פ 399309-07, מיום 17.4.08, שניתן על ידי

כבוד השופט אחיקם סטולר

בשם המבקש:

בעצמו

החלטה

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב נטען, כי הוא נמצא נוהג ברכב כשאינו חגור בחגורת-בטיחות. המבקש כפר בעובדות אשר יוחסו לו וטען כי היה חגור כנדרש, אף שהחגורה לא הייתה הדוקה לגופו. בית-המשפט העדיף את גרסת התביעה לאירועים, אשר נסמכה על עדותה של שוטרת שהבחינה במבקש ורשמה לו את דו"ח העבירה, וציין כי אף מעדותו של המבקש עצמו עולה כי נהג כשהוא אינו חגור כדין. בעקבות כך הורשע המבקש, והוטל עליו קנס בסך 300 ש"ח.

2.

בית-המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעורו של המבקש כנגד הרשעתו, וקבע כי אף שקיים קושי להסתמך על עדותה של השוטרת, שלא הייתה יכולה להבחין כראוי באופן חגירת החגורה, יש להרשיע את המבקש בהסתמך על דבריו-שלו, לפיהם לא הייתה החגורה צמודה לגופו, וכי הדבר שקול לאי-חגירתה של חגורה בכלל.

3.

נגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור. לדבריו, העובדה כי ההנמקה עליה נסמך בית-המשפט קמא שונה מהנמקת בית-משפט השלום מקימה לו זכות ערעור, וכי ממילא, אין התקנות אוסרות על נהיגה כשחגורת-בטיחות אינה צמודה לגופם של הנהג או הנוסע.

4.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור ניתנת מקום שמתעוררת שאלה לה נודעת חשיבות כללית ולא פרטנית (ר "ע 103/82

חניון

חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). לא כזה הוא עניינו של המבקש, אשר עותר להבאת שאלות שבעובדה ומהימנות לליבון בפני ערכאה נוספת. בסוגיות אלו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה.

אף בחינת ההשגות לגופן מעלה כי דינן להידחות. מקורה של הרשעת המבקש בדברים שמסר הוא עצמו במהלך עדותו, ואשר שתי ערכאות קמא נדרשו להם. נמצא כי המבקש נהג כאשר החגורה בה היה חגור היתה רפויה, ומקובלת עלי ההשקפה כי שימוש מסוג זה כמוהו כסיכול מטרתה של החובה הקבועה בסעיף 23(ב) לתוספת השנייה של תקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג באייר התשס"ח (18.05.08).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 399309/07

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • רע"פ 8886/10מיכאל אינדיג נ. מדינת ישראלהחלטה
  • רע"פ 8928/10דוד אדרי נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1נהיגה כשהחגורה רפויה דומה לאי חגירתה ומסכלת את מטרת החובה לפי התקנות
  2. 2רשות ערעור ניתנת כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית ולא פרטנית, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשאלות של עובדה ומהימנות