רע"פ 4015/10 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעפ"ג 2051/10, כב' השופטת ח' בן עמי ), מיום 22.4.2010, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (פ"ל 507/08, כב' השופט י ' ריבלין ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום שעל פיו, ביום 26.7.2007 נהג ברכב בהיותו בזמן פסילת רישיון וללא רישיון נהיגה וביטוח תקפים. עם תום משפטו בבית המשפט לתעבורה בירושלים הורשע המבקש על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970.

טרם גזירת דינו של המבקש הורה בית המשפט לתעבורה כי יוגש בעניינו תסקיר לענין העונש. שירות המבחן המליץ כי לא יוטל על המבקש עונש מאסר בפועל, על מנת שלא להביא לחשיפתו לחברה עבריינית בבית הסוהר ולגרום התדרדרות במצבו. עוד יש לציין, כי כנגד המבקש היה תלוי, בין היתר, עונש של מאסר על תנאי של שמונה חודשים למשך שלוש שנים, באם יעבור עבירת הפקרה או נהיגה בזמן פסילה – זאת בשל הרשעתו בעבירה קודמת מיום 10.7.2006 (ת"ד 2176/04).

ביום 30.11.2009 נגזר דינו של המבקש והוטל עליו עונש של חודש מאסר בפועל שירוצה בחופף להפעלת עונש המאסר על תנאי שהוזכר לעיל למשך שמונה חודשים. בנוסף, הוטלו על המבקש שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה; הפעלת התחייבות בסך 5,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתה; ופסילה למשך שנה במצטבר לעונש פסילה שהוטל עליו בהליך קודם.

המבקש ערער על גזר דינו בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בערעורו טען בעיקר, כי בזמן שחלף מאז החלו ההליכים בעניינו הוא הספיק להתחתן ולהביא לעולם שתי ילדות התלויות בו, וכן הצביע על מצבה הנפשי הרעוע של אשתו – כל זאת על מנת לשכנע את בית המשפט כי יימנע מלהטיל עליו עונש מאסר בפועל. מנגד, עמדה המשיבה על חומרת העבירות ועל חזרתו של המבקש עליהן, על אף שנגזר עליו עונש מאסר על תנאי זמן קצר קודם לכן. עוד הצביעה המשיבה על עברו כעבריין תנועה שצבר לחובתו כבר 47 הרשעות קודמות מאז שנת 1999.

ביום 22.4.2010 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. בפסק דינו קבע בית המשפט כי משלא הפנים המבקש את חומרת העבירות שביצע בעבר, וכשחזר וביצע עבירה חמורה נוספת בעוד מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו, אין מקום להתערב בהפעלת עונש המאסר שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. בגדרה חוזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו בערכאות הקודמות, בשינוי אחד: לטענת ב"כ המבקש, לוקה המבקש בשכלו ובנפשו, אך בשל חששו של אבי המבקש – נמנע מלהציג ראיות בענין זה עד כה. הסיבה לכך הינה חששו של המבקש ומשפחתו מסטיגמה שלילית שעלולה להכתים את שמם הטוב. בנוסף, לאור מצבו השכלי הנטען, כך על פי ב"כ המבקש, נשקפת למבקש סכנה כי ינוצל לרעה במהלך כליאתו על ידי אסירים אחרים. ב"כ המבקש צירף לבקשתו מסמך המהווה לטענתו חוות דעת פסיכיאטרית, אשר נכתבה על ידי ד"ר שלמה שטרוסברג לבקשת המבקש, ושצורפה על ידי המבקש לבקשת חנינה שהגיש לנשיא המדינה. לטענת ב"כ המבקש, אילו היו הערכאות דלמטה מודעות למצבו האישי והמשפחתי לא היה נגזר עליו עונש כה חמור. כבר עתה יודגש, כי חוות דעת זו לא הוגשה עד עתה באף אחד מהדיונים בהם נידון ענייננו של המבקש, בתיק זה או באחרים.

מנגד מתנגדת המשיבה למתן רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. טענותיו של המבקש הנוגעות לנסיבותיו האישיות, כמו נישואיו והולדת שתי ילדותיו וכן התסקיר שהוגש לגביו, כבר עמדו בפני הערכאות שדנו בעניינו שעה שנגזר עונשו ואלו לא ראו מקום לנהוג בו לפנים משורת הדין. יחד עם זאת, בית המשפט לתעבורה הלך כברת דרך לקראת המבקש משקבע שעונשו בתיק דנן (חודש מאסר) ירוצה בחופף לעונש המאסר על תנאי שהופעל כנגדו.

לענין לקותו השכלית הנטענת של המבקש, ראוי היה לבא כוחו, כי יגיש בקשת רשות להוספת ראיה חדשה בטרם יצרף את חוות הדעת הרפואית לבקשה דנן. ברם, אף לגופה אין בראיה זו בכדי להפוך את החלטות הערכאות דלמטה. המדובר במסמך שהוצא לצורך בקשת החנינה של המבקש, ואשר אינו ערוך ומגובה כחוות דעת מומחה כדין. מעבר לכך, ומבלי לקבוע מסמרות בענין, גם אם נאמנות עלי מסקנות חוות הדעת, עולה מהן לכל היותר תמונה של רמת משכל נמוכה והפרעת אישיות מסוימת, אשר אין בהן לכשעצמן בכדי להוביל להתערבות בעונש שהושת על המבקש.

בסופו של יום, מדובר במבקש צעיר, אשר במשך 11 שנים בהן מאז הוציא רישיון נהיגה הורשע בביצוע 42 עבירות תעבורה, בכללן גם עבירות של נהיגה בזמן פסילה. אדרבא, משהוטל על המבקש עונש מאסר על תנאי, ראוי היה כי יזהר שבעתיים מביצוע עבירות תעבורה. ברם, משחזר המבקש לסורו ונתפס נוהג בזמן פסילה וללא רישיון וביטוח ברי תוקף – אין מקום להקל כעת בעונשו (ראו: רע"פ 3425/10 אבדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.5.2010)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 27.5.2010 בענין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.

המבקש יתייצב ביום 17.10.2010 בשעה 11:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, לשם ריצוי עונשו.