פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4030/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אמיר כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"פ 72278/04 מיום 21.3.06, שניתן על
ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד אריה
פטר
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ 32133/04) המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 31.8.02 צולם רכב המבקש בכביש מספר 20 (נתיבי איילון) המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות של 114 קמ"ש, בדרך שאינה עירונית, דרך בה מותרת הנסיעה במהירות של עד 90 קמ"ש. התצלום בוצע באמצעות ממא"ל מולטנובה (להלן: הממא"ל).
בית-המשפט השלום לתעבורה (כב' השופטת נ' פראג לבוא) הרשיע את המבקש בעבירה המיוחסת לו וגזר עליו קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתם וכן עונש של פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על-תנאי לתקופה של שנתיים. בית-המשפט דחה את טענתו המרכזית של המבקש, לפיה לא מכוניתו היא המצולמת וקבע, כי משהוכח שהמפעיל מיומן, המדידה אמינה וכי הצילום הופק בדרך שנקבעה בתקנות ומשהוכח, כי המבקש הוא בעליו של הרכב, הרי שהוכח מעל לכל ספק סביר, כי המבקש נהג במהירות המיוחסת לו בכתב האישום.
על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כב' השופט נ' אהד) דחה את הערעור, בקובעו, כי אם רוחבו של הכביש הינו 10.5 מטרים בעוד שהממא"ל הוצב בטווח של 4 מטרים משולי הכביש, הרי שאין מנוס מלקבוע, כי הרכב המצולם היה בטווח המדידה של המכשיר שאינו עולה על 15 מטרים. כן נדחתה הטענה, כי הממא"ל הוצב מול השמש מכיוון שהוראה זו מגמתה הינה לוודא שהתמונה המצולמת לא תישרף ואכן במקרה דנא עובדה שהתקבלה תמונה וזוהי ההוכחה הטובה ביותר שהממא"ל לא הוצב אל מול השמש. לבסוף, נדחתה טענת המבקש, לפיה מפעיל הממא"ל אינו מיומן שכן הוכח, כי המפעיל מתפעל מכשיר זה תקופה של שנה ושמונה חודשים. אי לכך, נפסק, כי המבקש נהג במהירות שיוחסה לו בכתב האישום.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. הסוגיה המשפטית היסודית, אשר אותה מבקש המבקש להעלות בבקשת רשות הערעור דנא הינה מגבלת ההצבה של הממא"ל. לטענתו, בהתאם להוראות ההפעלה, המרחק המרבי בין הממא"ל לבין הרכבים שמהירותם נמדדת הינה 15 מטרים. ואולם, לטענתו ברור, כי המרחק האנכי בין הממא"ל לבין הרכב שאת מהירותו מודדים הינו תמיד המרחק הקצר ביותר לרכב הנמדד. עם זאת, הצורך לצלם את הרכב מאחור יביא תמיד להגדלת זווית הצילום של הממא"ל ומשכך מרחק המדידה יהיה תמיד גדול מ-15 מטרים. משכך, המסקנה הנדרשת הינה אליבא דהמבקש, הינה שמלכתחילה לא היה מפעיל הממא"ל רשאי לצלם רכבים בנתיב השלישי של הכביש.
מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
טענתו המרכזית של המבקש בעניין מגבלת ההצבה של הממא"ל לא הוכחה כדבעי. שכן, הלכה היא, כי "נוהגים בתי המשפט לקבל ראיות המעובדות ומופקות באמצעות מכשירים מכאניים וטכנולוגיים, לאחר שנמצא כי הם אמינים ויכולים לקבוע, ברמת העיקרון, את אשר הם מתיימרים לקבוע. אמינותו של מכשיר היא עניין שבעובדה והדרך להוכיחה היא בעזרת חוות דעת של מומחים מאותו תחום" (ראו רע"פ 2703/97 שומרון נ' מדינת ישראל פד"י נ"ה (241 ,(4) וכן ראו ע"פ 4682/01 לוי ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו אין כל ספק שהמבקש לא הרים את נטל השכנוע, מקום שלא זימן כל מומחה למתן עדות ואף לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו.
אשר-על-כן הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשס"ז
(19.10.06).
ש
ו פ ט