פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4047/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שלמה לייני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.4.11 בעפ"ת 51923-02-11 שניתן על ידי כבוד
השופט אמנון כהן
בשם המבקש:
עו"ד יוני שניאור
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 51923-02-11, כבוד השופטת א' כהן ) מיום 27.4.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (תת"ע 6501-01-11, כבוד השופט מ' כדורי ) מיום 16.2.2011.
המבקש הועמד לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א 1961. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 13.12.2010 נהג המבקש ברכב ובדמו נמצא אלכוהול בריכוז של 315 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.
ביום
7.2.2011 הורשע המבקש בהעדרו ונגזר עליו עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים וקנס על סך 750 ש"ח. ביום 16.2.2011 דחה בית המשפט לתעבורה את בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר. ביום 27.4.2011 נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה, על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי המבקש לא הביא בפני בית המשפט סיבה המצדיקה את היעדרותו מהדיון. כמו כן נקבע כי, אין חשש, בנסיבות המקרה, לעיוות דין הן משום שהמבקש לא העלה טענת הגנה כלשהי כלפי העבירה שיוחסה לו והן משום שהוטל עליו עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק, למרות הרשעותיו הקודמות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש, כי יש צורך בבחינה מחודשת של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ), על תכליותיו, וכי הצורך בבחינה זו מצדיק מתן רשות ערעור. המבקש טוען, שכותרתו של הסעיף האמור, המאפשר שפיטה בהיעדר, מעידה שהוא נועד לתת מענה לעבירות קלות ולא לעבירות כגון נהיגה בשכרות שהן עבירות חמורות. המבקש תומך טענתו בשלושה פסקי דין שיצאו בשנים האחרונות מבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כמו כן, הוא מציין כי באוקטובר 2010 הוגש דו"ח ועדה בדבר הצעות לשינויים באכיפת חוק תעבורה ובו הוצע לבטל את האפשרות להרשעה בהעדר ובשנת 2011 הונחה על שולחן הכנסת הצעה שבמסגרתה יוכל בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהיעדר אם נוכח כי העונש שהוטל על הנאשם בהיעדרו היה חמור. עוד טוען המבקש, כי קיים חוסר אחידות במדיניות בנושא זה, ועל כן נדרש לקבוע כלל מנחה אחיד בדבר המצב המשפטי הנכון. לבסוף, מלין המבקש על כך שהערכאות הקודמות לא התייחסו באופן מספק לעיוות הדין שעשוי להיגרם לו, ולא נימקו את החלטותיהם לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין, כראוי.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל את תגובתה המשיבה. זאת, מאחר שכבר קבעתי בעבר כי טענות באשר להיקף תחולתו של סעיף 240 לחסד"פ אינן מצדיקות מתן רשות ערעור (ראו רע"פ 3507/11 יעקב קובי ימין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.6.2011) (להלן: עניין ימין )). כפי שציינתי בעניין ימין , התכליות וההצדקות העומדות בבסיס ההסדר הקבוע בסעיף 240 ל חסד"פ , וביסוד היקף סמכותו של בית המשפט לדון בעניינו של נאשם בהיעדרו, כבר נדונו בפסיקת בית משפט זה ( ע"פ 4808/08
מדינת ישראל נגד שרון מנחם (טרם פורסם, 6.1.2009); רע"פ 9142/01
סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נז (6) 793 799 (2003). יוער, כי גם טענות המבקש ביחס להיעדר הנמקה מספקת מצד הערכאות הקודמות, אינן מעוררות כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו שלו. נוכח האמור, לא מצאתי בבקשה שלפניי סוגיה חדשה שטרם נדונה אשר מצריכה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). ועל כן דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש ולגופו של עניין אציין, כי החלטות הערכאות הקודמות, שלא להיענות לבקשתו של המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, מנומקות ומבוססות בדין. על כן נראה כי אין במקרה דנן, מקום להתערבות בפסק הדין של בבית המשפט המחוזי.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ב' בתמוז התשע"א (4.7.2011).
ש ו פ ט