רע"פ 4114/01 יוסף דידי נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול החלטה אשר ניתנה ביום 16.7.2001, בה נדחתה בקשתו של המבקש לקבלת רשות ערעור, וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

1.המערער הורשע בבית המשפט השלום (תעבורה) בחדרה (ת"ד 1511/98), בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. נסיבות האירוע, כמפורט בכתב האישום, הן כי בעת שהמבקש נהג ברכב בו הוביל מטען כבד, סטה הרכב שמאלה ופגע במעקה הבטיחות הנמצא בצד שמאל של הכביש. אח"כ הסיט המבקש את ההגה ימינה. נוסע שישב לצד המבקש ברכב והבחין בסטיית הרכב, "קפץ מהרכב ימינה, ואז התנגש הרכב עם דופן ימין במעקה הבטיחות בצד ימין והמנוח נפגע" (סעיף 3 לכתב האישום). כתוצאה מהתאונה נגרם מותו המיידי של הנוסע, והמבקש נחבל. בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2065/01), דחה את ערעורו של המבקש על ההרשעה ועל העונש. בהחלטתי מיום 16.7.2001, דחיתי את בקשתו של המבקש לקבלת רשות ערעור בעניינו.

2.בפני בקשת המבקש, לביטול ההחלטה בבקשת רשות הערעור מהטעם כי בפסק הדין נפלה טעות עובדתית. לטענת המבקש, טעות עובדתית זו הובילה לכך שניתוח סוגיית ניתוק הקשר הסיבתי בהחלטתי - היה מוטעה. המבקש מפנה לתיאור השגוי, כדבריו, בפסקה הראשונה להחלטתי, בה נסקרו פרטי כתב האישום בקצרה, לפיה:

"במהלך הנסיעה, סטה הג'יפ ממסלולו. בתוך כך, קפץ מן הג'יפ פועל שישב במושב הקדמי של הג'יפ והבחין בסטייתו. הג'יפ שסטה ממסלולו פגע בו והוא נהרג במקום."

המבקש טוען, כי המנוח נפגע ונהרג מפגיעתו בגדר הבטחון שלצד הכביש, ולא מפגיעת הרכב. לטענתו, עובדות אלו נקבעו בכל הערכאות ובכתב האישום, והסטייה מהן יש בה כדי להשפיע על תוצאות ההחלטה בעניינו. בנוסף, המבקש טוען כי נפלה טעות בהבנת טיעונו, ועל כן ההחלטה לא כללה התייחסות לספק שהותיר בית המשפט המחוזי בפסק דינו באשר להיותה של קפיצת הנוסע מהרכב בגדר "גורם זר", המנתק את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגתו של המבקש ברכב לבין מותו של הנוסע.

3.לאחר שבחנתי את טענותיו של המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה היא, כי משסיים בית משפט זה מלאכתו בהחלטתו בבקשת רשות ערעור, אין עילה מפורשת בדין לשינוי ההחלטה. אולם, שאלה היא האם יוכל בית המשפט להידרש מחדש להחלטה שנתן מקום בו התברר כי נפלה טעות שהוליכה לתוצאה שגויה. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין אני נדרש לשאלה זו, זאת נוכח העובדה כי אין בטענות המבקש כדי לשנות את החלטתי בבקשת רשות הערעור.

4.בית משפט זה אינו נוהג להענות לבקשות רשות ערעור כדבר שבשגרה. על מנת שתינתן רשות ערעור, על המבקש להראות כי עניינו מעורר שאלות בעלות חשיבות חוקתית, או שקיימות בסוגיה המשפטית הנדונה החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, וטרם נפסקה לגביה הלכה ברורה, או כי החשיבות המשפטית של המקרה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) פ"ד לו(3) 123, עמ' 128-129). בנסיבות העניין, אף בהתחשב בשוני העובדתי עליו הצביע המבקש, אין כדי לקיים את אותם המאפיינים המצדיקים מתן רשות ערעור.

5.למעלה מן הצורך אדגיש, כי גם לגופם של דברים המקרה שלפנינו אינו מין המקרים בהם טעות עובדתית תוביל להחלטה שגויה. אכן, ייתכן ובתיאורי את נסיבות המאורע, נפל אי דיוק. יחד עם זאת, אין בו כדי להשליך על הניתוח המשפטי. זאת, בעיקר נוכח מצב הדברים בו כתב האישום והערכאות דלמטה לא נצרכו לאופן הפגיעה המדויק של המנוח, לאחר קפיצתו מהרכב. כך למשל, בית המשפט המחוזי הסתפק בקביעה כי:

"המנוח... קפץ מן הרכב שהתנגש בדופן הימנית של מעקה הבטיחות. המנוח נפגע ונהרג, והמערער נחבל". (עמוד 1 לפסק הדין)

לצורך בחינת אחריותו של המבקש, התמקדו הערכאות דלמטה, בנסיבות העניין, בשאלה האם המבקש היה צריך לצפות את קפיצתו של המנוח אל מחוץ לרכב. תשובתן היתה בחיוב, ועל כן נשללה טענת המבקש כי קפיצה זו מהווה "גורם זר" שמעבר לצפיות הסבירה של המבקש. כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי בפסק דינו:

"הקפיצה לא היתה זרה לתאונה, אלא חלק ממנה, חלק לו ניתן היה לצפות, בגין רשלנותו החמורה של המערער בנהיגת הג'יפ, והסכנה שיצר." (עמוד 4 לפסק הדין).

על כן, בין אם נפגע המנוח לאחר קפיצתו ממעקה הבטיחות ובין אם נפגע מפגיעת הרכב עצמו, הרי שאין בכך כדי להשפיע בנסיבות העניין על תוצאת ההחלטה. כך, שכן המדובר אך בפרטי האירוע שלאחר אותה הקפיצה.

6.לסיום, ואף זאת מעבר לצורך, אציין כי גם בטענתו השניה של המבקש אין ממש. קביעותיו של בית המשפט המחוזי לא הותירו ספק באשר לאחריותו של המבקש וקיומו של הקשר הסיבתי בנסיבות העניין. ודי אם אפנה בהקשר זה לפסקה 6 להחלטתי בבקשת רשות הערעור:

"טענותיו של המבקש נדונו על ידי שתי ערכאות ונדחו על ידן. בית המשפט המחוזי לא שלל את האפשרות כי לעיתים עלולה רשלנות רבתי לנתק את הקשר הסיבתי שבין התרשלותו של אדם לבין הנזק. דא עקא, בנסיבות המקרה דנן, החלת המבחנים המשפטיים הוליכה למסקנה כי התנהגותו של המנוח, והקפיצה מן הרכב הנוסע, לא ניתקה את הקשר הסיבתי."

על כן, דין הבקשה לביטול ההחלטה, וממילא גם הבקשה לעיכוב הביצוע, להידחות.