רע"פ 4114/01 יוסף דידי נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2065/01), מיום 19.4.01, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (תעבורה) בחדרה (ת"ד 1511/98), מיום 4.9.00.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירת גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. על פי המתואר בכתב האישום נסע המבקש בג'יפ כשהוא מוביל מטען כבד. במהלך הנסיעה, סטה הג'יפ ממסלולו. בתוך כך, קפץ מן הג'יפ פועל שישב במושב הקדמי של הג'יפ והבחין בסטייתו. הג'יפ שסטה ממסלולו פגע בו והוא נהרג במקום.

2.בית משפט השלום (תעבורה) בחדרה (השופט א' גופמן) הרשיע את המבקש בעבירה האמורה . בית המשפט גזר את עונשו של המבקש לשישה חודשי מאסר שירוצו במסגרת עבודות שירות ולשנת מאסר על-תנאי למשך שנתיים. כמו כן, פסל בית המשפט את המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה למשך שש שנים וקנס אותו בסך של 3,000 ש"ח.

3.על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעורו טען המבקש כי העובדה כי המנוח קפץ מן הרכב עובר לתאונה מנתקת את הקשר הסיבתי שבין התרשלותו של המבקש לבין הנזק שנגרם. כן ערער המבקש על חומרת העונש וביקש כי תקוצר תקופת פסילת הרשיון שנגזרה עליו בבית המשפט השלום. בית המשפט המחוזי (השופטים מ' לינדנשטראוס, ש' ברלינר וי' דר) דחה את הערעור על שני חלקיו. הוא קבע כי קפיצת הפועל מן הרכב לא ניתקה את הקשר הסיבתי שבין התרשלות המבקש לבין הנזק, שכן קפיצתו של המנוח מן הרכב הייתה בגדר נסיון הימלטות, נסיון שהוא בגדרי הסיכון שיצרה התרשלותו של המבקש. כן קבע בית המשפט כי העונש שהושת על המבקש בערכאת השלום איננו חמור כלל ואין מקום לשנותו.

4.בעקבות פסק הדין הוגשה הבקשה שלפני. בבקשתו ובתשובתו לתגובת המשיבה שב המבקש על הטענה כי קפיצתו של המנוח מחלון הרכב היוותה "גורם זר" במובן המנתק את הקשר הסיבתי הנדרש להרשעת המבקש. לטענתו, בית המשפט המחוזי התעלם מן העובדה כי אכן היה בקפיצת המנוח משום רשלנות המנתקת את הקשר הסיבתי. השאלה אם אכן מנתקת הקפיצה את הקשר הסיבתי מעוררת לפחות ספק לגבי אשמת המבקש, ספק המחייב את זיכויו בדין. ביחס לעונשו טוען המבקש כי בית המשפט קמא התעלם מנסיבותיו המיוחדות של המבקש ביניהן: העובדה כי פסילת רשיונו עלולה להוביל לשבירת מטה לחמו, העובדה כי חלפו ארבע שנים מאז יום התאונה והעובדה כי המבקש תרם מכספו למשפחת המנוח.

5.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. היא מציינת כי שתי הערכאות הקודמות דנו בטענות המועלות בבקשה ודחו אותן. בהחלת המבחנים שגובשו בפסיקה לענין ניתוקו של הקשר הסיבתי לא שגה בית המשפט המחוזי ובדין הרשיע את המבקש. גם לעניין העונש סבורה המשיבה כי אין מקום להתערב במסקנות בית המשפט המחוזי.

6.לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין להעניק רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי אשר ישב כערכאת ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט שלום אלא במשורה. רק מקרים המעוררים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, או עניינים שיש בהם החלטות סותרות או חוסר בהירות בפסיקת הערכאות הנמוכות או מקרים המעוררים שאלות חשובות מבחינה משפטית או ציבורית עשויים לבסס עילה למתן רשות ערעור. במקרים בהם החשיבות המשפטית של המקרה איננה חורגת ממישור היחסים של בעלי הדין אין מקום להענקת רשות ערעור (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ)

פ"ד לו(3) 123, 128). טענותיו של המבקש נדונו על ידי שתי ערכאות ונדחו על ידן. בית המשפט המחוזי לא שלל את האפשרות כי לעיתים עלולה רשלנות רבתי לנתק את הקשר הסיבתי שבין התרשלותו של אדם לבין הנזק. דא עקא, בנסיבות המקרה דנן, החלת המבחנים המשפטיים הוליכה למסקנה כי התנהגותו של המנוח, והקפיצה מן הרכב הנוסע, לא ניתקה את הקשר הסיבתי. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להידרש, בשלישית, לטענות המבקש. גם טענות המבקש באשר לעונשו אינן מבססות עילה למתן רשות לקיום ערעור.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יחל בריצוי עונשו ביום א', 5.8.2001, כמפורט בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.4.2001.