רע"פ 4114/09 מוהנד מסארווה נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בכפר סבא הרשיע את המבקש בעבירות של החזקת מכשירי פריצה וקבלת נכס שהושג בעוון. בד בבד זוכה המבקש מעבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב. בגין הרשעתו נדון המבקש ל-5 חודשי מאסר, והופעל מאסר על תנאי בן 9 חודשים שעמד נגדו, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שהיה אמור לשאת באחד-עשר חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. בנוסף לאלה, נדון המבקש למאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח.

2.

ערעורו של המבקש כנגד העונש התקבל, לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי בנסיבות העניין לא היה ניתן להפעיל את המאסר המותנה. בצד האמור קבע בית המשפט, כי אין מקום לבטל כליל את עונש המאסר בפועל או לאפשר למבקש לשאת בו בדרך של עבודות שירות. זאת, משום שהוא כבר שלח את ידו בעבר ברכושם של אחרים, וחרף זאת שב ופגע ברכוש הזולת.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נוכח הפערים בין ערכאות קמא; זיכויו מהעבירות שיוחסו לו מלכתחילה בכתב האישום; ונסיבותיו האישיות הקשות.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, חומרת העונש כשלעצמה, אינה מקימה עילה לרשות ערעור אלא במקרים חריגים (רע"פ 3865/09 אמגד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.5.2009); רע"פ 2084/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.2009)). לא שוכנעתי כי עניינו של המבקש נמנה על חריגים אלה. אף לגופו של עניין סבורני כי נוכח עברו הפלילי, אין בעונש שהושת על המבקש חומרה כלשהי.

הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.