רע"פ 4141/12 אורן סויסה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא אלון והשופטים סלוטקי וצלקובניק) מיום 25.4.12 בתיק עפ"ג 27533-02-12, במסגרתו נדחה - ברוב דעות - ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (השופט אדם) מיום 1.1.12 בתיק ת"פ 7742-05-11. עניינה של הבקשה-משאלת המבקש לביטול הרשעה.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, שעניינן שני מקרים בהם תקף את אשתו (בהפרש של שלושה חודשים). בית משפט השלום דחה את עמדת שירות המבחן אשר המליץ להימנע מהרשעת המבקש. נקבע, כי חרף ההשלכות שעלולות להיות להרשעה על המשך עבודתו של המבקש כמורה מוערך, חומרת המעשים ("מדובר לא באירוע חד פעמי, אלא בשני אירועים נפקדים בהפרש של כשלושה חודשים. באירוע הראשון חבט הנאשם באשתו, ובאירוע השני תקף אותה בכך שמשך אותה משערותיה עד הרצפה..."), העובדה שחרף החרטה ממוקד המבקש "בעיקר בפגיעה בו... ומטיל עליה [על המתלוננת - א"ר] את האחריות למעשיו האלימים" ושיקולים נוספים - אינם מאפשרים הימנעות מהרשעה. פסק הדין נדרש גם לנסיבותיו האישיות של המבקש, וביטוי לכך ניתן בעונש

המתון שהושת, שהוא חודשיים מאסר על תנאי, 2,000 ₪ פיצוי למתלוננת, קנס בסך 500 ₪ וצו מבחן לשנה.

ג.

המבקש עירער על הרשעתו לבית המשפט המחוזי, דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי (השופטת סלוטקי) סברה, כי יש לקבל את ערעור המבקש ולהימנע מהרשעה. זאת, בין היתר , בהתבסס על נטילת האחריות וההליך הטיפולי אליו נכנס המבקש מיוזמתו, על רקעו הנורמטיבי של המבקש והיעדר המסוכנות, על מצבו הרפואי של המבקש אשר הותיר בו "משקעים רגשיים בלתי פתורים" אשר רק כיום "הוא מתחיל להכירם ולעבדם",

ובעיקר על החשש - שהוגדר "חשש רציני" - כי המבקש יאבד את עבודתו כמורה מוערך "אשר הביא את תלמידיו להישגים גבוהים במיוחד" (לרבות ההשלכה שתהיה לפיטורין על יכולתו לפרנס את בתו מנישואיו הקודמים).

ד.

דעת הרוב (השופט צלקובניק אליו הצטרף הנשיא אלון) סברה, כי הנסיבות אינן מצדיקות הימנעות מהרשעה. בין היתר הוזכרו הצורך להרתיע מפני עבירות אלימות במשפחה, חומרת המעשים (ובהקשר זה התייחסות לדברי המתלוננת לגבי אלימות שננקטה לאורך שנות הקשר ביניהם) והקושי שמגלה המבקש בנטילת אחריות למעשיו. הוטעם, כי מעמדו של המבקש כמורה פועל גם כשיקול המצדיק הרשעה. הנשיא אלון הוסיף, כי שאלת המשך העסקתו של המבקש מסורה למוסד החינוכי בו הוא מלמד, ולפיכך "חזקה על הנהלת המוסד כי בטרם תכריע בעניין ייבחנו על ידה הנסיבות האינדיבידואליות שפורטו בחוות דעתה של חברתי השופטת סלוטקי".

הבקשה

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי דעת הרוב נתנה משקל יתר לשיקול הציבורי, בעוד שדעת המיעוט איזנה נכון בין השיקול הציבורי (התומך בהרשעה) לבין הנסיבות הפרטניות. נטען, כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם הימנעות מהרשעה תהא מוצדקת גם בתיקים של עבירות אלימות במשפחה, וכן כי בנסיבות הרשעה "עשויה להביא לפיטוריו המיידיים של הנאשם, שכאמור הינו נכה... ומוגבל בתחום המקצועי", באופן אשר יפגע ביכולתו לפרנס את עצמו ואת בתו מנישואין קודמים, להפכו לנטל על הציבור ואולי אף לפגוע במצבו הנפשי. הוזכר, כי התקיפה באה לאחר העלבת המבקש ("העלבת נכה"), וכן הוזכר הטיפול אליו נכנס המבקש - כאמור – מיוזמתו, לאחר שהפנים את חומרת מעשיו ונטל עליהם אחריות. צוינו העבר הנורמטיבי ויתר השיקולים שמנתה דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי, נטען כי כיון שהדין הפלילי מכיר בחריג של אי-הרשעה, זהו המקום להפעילו; והובעה הסכמה לעונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף משמעותי (כן צורפה פסיקה בגדרה נמנעו בתי המשפט מהרשעה בנסיבות שהן, לשיטת המבקש, חמורות מעניינו).

הכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה ציבורית או משפטית חשובה, החורגת מעניינו הישיר של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)), וחוששני כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדרים אלה.

כפי שנזדמן לי לציין בתיק אחר:

"ניתן להבין ללבו של המבקש לאחר שבבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות ודעת המיעוט סברה, כי יש לבטל את הרשעתו. ואולם, דבר זה כשלעצמו אינו מהוה עילה לערעור בגלגול נוסף (השוו רע"פ 106/08 צקול נ' מדינת ישראל (לא פורסם))" (רע"פ 342/11 נסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

עמדתו של המבקש נשקלה בשתי ערכאות, אשר הכריעו (גם אם בדעת רוב בבית המשפט המחוזי), כי אין מדובר במקרה הבא בגדרי החריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3) 337); ואפילו סברתי כי ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת - כפי שסברה השופטת סלוטקי - לא היתה בנסיבות עילה להתערב בהכרעה.

ז.

בהקשר זה גם לא למותר לציין, כי מדברי המתלוננת לשירות המבחן, עולה שהאירועים נשוא כתב האישום באו על רקע מערכת יחסים טעונה, וכי אף לשיטת השירות יש "מקום לענישה שיהיה בה מרכיב הרתעה משמעותי". ועל כל אלה, בכל הנוגע להשפעה על המשך העסקתו של המבקש כמורה, אצטרף, בלא נטיעת מסמרות, לדברי הנשיא אלון ולדברי בית משפט השלום (בפסקה 13) לגבי הצורך לבחון את הנסיבות באופן קונקרטי וענייני, תוך מתן משקל ראוי גם לכישורי המבקש ולתרומתו עד היום. כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.