רע"פ 342/11 ראמי נסור נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים אבידע, צלקובניק ושפסר) מיום 8.12.10 בע"פ 23842-08-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום באילת (השופט רום) בת"פ 1423-07 מיום 27.1.10. עניינה של הפרשה – תקיפת בת זוג.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כתב האישום המתוקן לא צורף), בעקבות ויכוח שהתעורר בינו לבין בת זוגו (להלן בת הזוג או המתלוננת ) ובני משפחתה הורה לה המבקש לעזוב עמו את המקום, ומשסירבה שפך על פניה את תכולתה של כוס קפה חם. כתוצאה, נגרמו למתלוננת כויות והיא נזקקה לטיפול רפואי. לאחר שנעצר, ניסה המבקש להניא את המבקשת מהגשת תלונה נגדו.

ג.

ביום 28.6.10 נגזר דינו של המבקש. בית משפט השלום דחה את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המבקש ולהעמידו בצו מבחן לתקופה של 25 חודשים. נקבע, כי אין מתקיימות במקרה דנא הנסיבות המיוחדות המצדיקות הימנעות מהרשעה, והחשש מפני פגיעה במקומות תעסוקה עתידיים אף הוא אינו מצדיק זאת. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות וציין, כי במעשיו ניסה המבקש לנהוג באשתו מנהג בעלים, כאילו היתה חפץ השייך לו. עם זאת נקבע, כי נוכח החרטה שהביע המבקש ורצונו להשתלב בהליך טיפולי, אין להטיל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. לפיכך, הושתו על המבקש 8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור איזו מן העבירות בהן הורשע או עבירות של תקיפה ואיומים, וכן קנס כספי בסך 1,500 ₪. עוד נקבע, כי המבקש יועמד בצו מבחן לתקופה של 12 חודשים וישתלב בהליך טיפול הממוקד באלימות במשפחה.

ד.

ערעור שהגיש המבקש נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 8.12.10 (השופטים צלקובניק ושפסר, מול דעת המיעוט של השופטת אבידע). השופטת אבידע (אב"ד), בדעת מיעוט, סברה שיש לבטל את הרשעת המבקש, כך שיימצא אשם בביצוע העבירות שיוחסו לו ללא הרשעה. השופטת אבידע הזכירה, כי לאחר שהודה במיוחס לו הדגיש המבקש שלא ידע שיש בכוס שתיה חמה, ויש בכך כדי להפחית מחומרת מעשיו. עוד הזכירה השופטת, כי לאחר שחל ניתוק בינו לבין משפחתו עמל עתה המבקש על שיקום חיי משפחתו, ואף אשתו, המתלוננת, ספרה שהיא מעוניינת להמשיך עמו בחייהם משותפים. לבסוף צוין, כי הרשעת המבקש עלולה לפגוע בעתידו המקצועי, דבר שיביא בהכרח לפגיעה במשפחתו שעמה - כאמור - הוא משקם את יחסיו.

ה.

בדעת הרוב (השופטים צלקובניק ושפסר) נקבע, כי אף אם נכונה טענת המבקש, לפיה לא ידע שהכוס מכילה נוזל חם, אזי למצער נהג בפזיזות כלפי גרימת חבלה לבת זוגו, דבר מעשה חמור כשלעצמו. הוזכר גם, כי בית משפט השלום הלך כברת דרך כלפי המבקש בכך שלא גזר עליו מאסר מאחורי סורג ובריח, ודי בכך כדי לתת ביטוי להליך השיקומי בעניינו ולעמדת בת זוגו. לבסוף נקבע, כי לבתי המשפט חובה להילחם בנגע האלימות ובפרט באלימות במשפחה, ולכן יש להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי על פני שיקולי השיקום.

הבקשה

ו.

המבקש שב וטוען, כי לא ידע שהכוס מכילה משקה חם, וכי הביע צער וחרטה על הכאב שנגרם למתלוננת בעקבות מעשיו. צוין גם, כי המבקש חזר לאחרונה לשירות קבע בצה"ל, והרשעתו תפגע בסיכויי התקדמותו. המבקש הזכיר גם, כי יחסיו עם בת זוגו באו על תיקונם. לבסוף נטען, כי נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים ונסיבותיהם, יש מקום לבטל את הרשעת המבקש.

הכרעה

ח.

אחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. אין היא עומדת כל עיקר באמות המידה לרשות ערעור בגלגול שלישי, שעיקרן חשיבות משפטית או ציבורית של הנושא הנדון; בענייננו תחומה הבקשה למחלוקת הצדדים ואינה מעוררת שאלה כזאת, ואף לא נטען כך (ראו

דניאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2047/09 מנסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) . אכן ניתן להבין ללבו של המבקש לאחר שבבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות ודעת המיעוט סברה, כי יש לבטל את הרשעתו. ואולם, דבר זה כשלעצמו אינו מהוה עילה לערעור בגלגול נוסף (השוו רע"פ 106/08 מולטו צקול נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). שנית, גם אם מכבד אני את הכרעתה של השופטת אבידע, ראש ההרכב שהציעה לבטל את ההכרעה, אין למצוא דופי בגישת דעת הרוב שסבר אחרת. אמנם נקבע בבית משפט זה, כי אף שעצם ההרשעה בפלילים חיונית לקיומו של ההליך הפלילי, לעיתים ישנן נסיבות המצדיקות את סיום ההליך ללא הרשעה:

"במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין" (ע"פ 8993/06 לאופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 9 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'ה).

ואולם, במקרה דנא לא השתכנעו שופטי הערכאות הקודמות, כי הפגיעה האפשרית בחיי משפחתו של המבקש או במקומות עבודה עתידיים אפשריים היא חריגה באופייה ובעוצמתה בהשוואה לנאשמים אחרים, ולכן, כנאמר, אינה מצדיקה את סיום ההליך בעניינו ללא הרשעה. עוד סברו הערכאות הקודמות, שהאינטרס הציבורי מצדיק את הרשעתו של מי שנהג בבת זוגו באופן בו נהג המבקש - אף אם זו מחלה לו על מעשיו ושבה לקיים עמו חיי משפחה. בקביעות אלה לא נפל כל פגם, ואין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 7711/06 המכללה המשותפת נ' מנדל

(לא פורסם)). יש לקוות כי המבקש למד את לקחו ולא ישוב לכגון דא עוד, וכי אם כך יהיה לא תעמוד לו הפרשה לרועץ בהמשך דרכו המשפחתית והמקצועית.