פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3123/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
עוזי מחרט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע בעפ"ג 29136-12-10 מיום 16.3.11 שניתן על ידי
השופטים השופטים אבידע, צלקובניק ושפסר
בשם המבקש:
עו"ד יהונתן
רבינוביץ
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים אבידע, צלקובניק ושפסר) מיום 16.3.11 בעפ"ג 29136-12-10, בגדרו נדחה ברוב דעות ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום באילת (השופט רום) מיום 18.11.10 בת"פ 1332-08. עניינה של הפרשה גרימת פציעה של ממש באמצעות בקבוק זכוכית שבור.
רקע והליכים
ב.
המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של פציעה כאשר העבריין נושא נשק, לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כעולה מכתב האישום המתוקן, לפנות בוקר ביום 3.5.08 התפתחה תגרה בסמוך למועדון בו עבד המתלונן כמאבטח. במהלך התגרה, היכה המבקש את המתלונן באמצעות בקבוק זכוכית שבור באוזנו ומתחת לאיזור הימני של חזהו; נגרם למתלונן חתך מתחת לחזה באורך 5 ס"מ וכתוצאה נזקק ל-7 תפרים באזור זה, וכן נחתך באוזנו ונזקק להדבקת החתך.
ג.
במסגרת הסדר הטיעון, הופנה המבקש לשירות המבחן לצורך הכנת תסקירים בעניינו. כעולה מחמשת התסקירים היו לשירות המבחן ספקות באשר ליכולתו של המבקש להימנע מהישנותה של התנהגות אלימה ופורצת גבולות, אשר מתעצמת בעת צריכת אלכוהול, כפי שאירע במקרה נשוא כתב האישום. ואולם לאחרונה, ניכרו מאמצים מצד המבקש לטפל בבעיית התמכרותו לאלכוהול ולפעול לסיגול אורח חיים נורמטיבי; וזאת גם בהשפעת התפתחויות משפחתיות. השירות המליץ על צו מבחן ל- 18 חודשים תוך המשך הליך שיקומי גם בסיוע השירות, וכן על מאסר בעבודות שירות (שירות המבחן כתב בטעות כי תלוי נגד המבקש מאסר מותנה).
ד.
בית משפט השלום לא מצא לקבל את המלצות שירות המבחן. נאמר, כי שיקול השיקום איננו חזות הכל, ובמקרה דנא יש ליתן משקל גם לחומרת מעשיו האלימים והאכזריים של המבקש בפרשה דנא, וכן לעברו הפלילי בגינו ריצה בעבר עבודות שירות, בעבירת החזקת סכין או אגרופן. עם זאת הוחלט שלא למצות את הדין עם המבקש נוכח ההליך השיקומי בו החל, מצבו האישי, מעצרו מאחורי סורג ובריח ומעצר הבית הארוך בו שהה (כ- 6 חודשים), וכן בשל חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה. לפיכך, הושתו על המבקש 8 חודשי מאסר (בניכוי החודש בו שהה במעצר); מאסר מותנה בן 12 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מתום מאסרו; קנס בסך 1,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו; ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן.
ה.
ערעור שהגיש המבקש נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי (השופטים צלקובניק ושפסר, מול דעת מיעוט של השופטת אבידע). בדעת הרוב נקבע, כי המסלול השיקומי בו החל המבקש איננו יכול להאפיל על חומרת מעשיו האלימים ועל הצורך להרתיע מפני הישנותם. הוסבר, כי בית משפט השלום הלך כברת דרך לעבר המבקש והשית עליו עונש מקל בנסיבות, ודי בכך ליתן ביטוי להליך השיקומי בעניינו. דעת המיעוט סברה, כי יש להמיר את עונשו של המבקש בעונש שניתן לרצותו בעבודות שירות; זאת כדי שלא לסכן - אולי - את ההליך השיקומי בו החל המבקש על-ידי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח.
הבקשה
ו.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית (מיום 17.4.11) בה נטען, בין היתר, כי דעת הרוב לא העניקה את המשקל הראוי להליך השיקומי המוצלח שעבר המבקש ולהמלצות שירות המבחן. הוזכרו גם נסיבותיו האישיות של המבקש, אשר מיום העבירה הקים משפחה ולא היה מעורב בפלילים. הבקשה אינה טוענת לעניין כללי ציבורי-משפטי המצדיק רשות ערעור, אלא לשאלה אנושית הקשורה בנסיבותיו האישיות של המבקש.
דיון והכרעה
ז.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. במהותה עוסקת הבקשה בחומרת העונש שהושת על המבקש, וככלל הלכה היא שזו כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (ראו רע"פ 1285/11 בוחניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 5703/09 דבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עונשו של המבקש אינו בא בגדר מקרים אלה. יצוין גם, כי אין במחלוקת שנפלה בין שופטי בית המשפט המחוזי לעניין עונשו של המבקש כדי להקים עילה לרשות ערעור (ראו רע"פ 342/11 נסור נ' מדינת ישראל ; וכן השוו לרע"פ 106/08 צקול נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, ישנם מקרים לא שכיחים בהם נסיבות אנושיות מצדיקות התערבות ערעורית בגלגול נוסף, אולם איני סבור כי במקרה דנא יש ללכת לקראת המבקש מעבר לאשר הלכו בתי המשפט הקודמים.
ח.
אין להכביר מלים על חומרת העבירה בה הורשע המבקש שנטל בקבוק זכוכית והפכו לכלי נשק נגד מאבטח, אשר מילא את חובתו, ותקפו בחלקי גוף שונים. בצדק ציין בית משפט השלום, כי בנס לא נסתיים האירוע בתוצאות קשות יותר. מקובלות עליי קביעות בית משפט השלום, כי נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה אין ליתן את הבכורה לשיקול השיקום על פני שיקולים נוספים, ובראשם האינטרס הציבורי ושיקולי ההרתעה. במקרה דנא, לא מצאתי כי נפל פגם באופן בו איזן בית משפט השלום את השיקולים השונים בעניינו של המבקש או כי נעלמו מעיניו שיקולים נוספים לקולה. הסברו של המבקש, לפיו נתון היה להשפעת אלכוהול בעת האירוע, אינו מפחית מחומרת מעשיו. ומכל מקום, סוג כזה של תקיפה - חיתוך הזולת בבקבוק שבור - עונשו הרגיל צריך היה להיות חמור משמעותית , כך ששיקול השיקום, כפי שגם ציינו בתי המשפט הקודמים, הובא בחשבון בהחלט בתוצאה העונשית.
ט.
בבקשה הופנינו לרע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) בו בחרנו להפחית מעונשו של המבקש נוכח הליך השיקום המוצלח שעבר. דומני, כי אין המבקש דכאן יכול להיבנות מעניין אוחיון ; שם הופחת מעונש המאסר בפועל שהושת על המבקש נוכח נסיבות ייחודיות ביותר בקשר לשיקום, וכפי שצוין בהערתי שם, אין אותה החלטה "יכולה להפוך כשלעצמה נס ודגל, וכמובן כל מקרה לגופו". במקרה דנא, בדומה לבית המשפט המחוזי סבורני - כאמור - כי בית משפט השלום הקל במידת האפשר עם המבקש בגזירת עונשו נוכח חומרת המקרה ועברו הפלילי, המצוי אף הוא בחצרי האלימות. יצוין, לתשומת לב התביעה , כי כתב האישום המתוקן נוסח בייחוס עבירה לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, שהוא סעיף המשך לסעיפים 333 ו-334, בלא שצוין לאיזה מהם הכוונה, דבר נחוץ שראוי להדריך לגביו את התובעים. מכל מקום אף במדרג הקל המדובר בנסיבות שלמצער העונש הקבוע בדין לגביהן הוא שש שנות מאסר.
י.
לא מצאתי איפוא עילה להתערבות בגלגול שלישי. יש לקוות, כי המבקש ימשיך במאמציו לשקם את חייו גם לאחר סיום ריצוי מאסרו, ולעניין זה מופנית תשומת לבו של שירות בתי הסוהר לצורך בשיבוץ מתאים, אשר יקהה ככל הניתן את החשש שהביעה השופטת אבידע בבית המשפט המחוזי באשר להשפעת המאסר.
י.
סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.
יא.
המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, קרי ביום 1.5.11 עד השעה 0800 בבית הסוהר "דקל".
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
11031230_T01.doc
שפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il